תג מחיר: של מי הדיון הזה בכלל?

ועדת החינוך התרבות והספורט

דיון על התגברות אירועי שנאה, גזענות ו"תג מחיר"

תג מחיר: של מי הדיון הזה בכלל?

צמד המילים "תג מחיר" עלה לתודעה הציבורית לפני כשלוש וחצי שנים, בעשרה בדצמבר 2009, עת הוצת מסגד בכפר יאסוף שבשומרון ועל קירותיו רוססו כתובות נאצה: "היכונו לתג מחיר". מאותו מקרה ועד תאריך כתיבת הדברים, אירועים ונדליים מסוג זה הלכו והתרבו כפטריות אחרי הגשם. על פי נתוני דו"ח שפרסם פורום "תג-מאיר", עד לחודש פברואר 2013 תועדו שמונה-עשר מקרים בהם חוללו בתי תפילה של מוסלמים ונוצרים, כ-600 עצי זית הושחתו ועשרות רכבים שהוצתו, כאשר הפעולות מבוצעות ע"י אזרחים יהודים ממניעים דתיים-אידיאולוגיים. נוסף על כך, ועם או בלי קשר ישיר לאירועים אלה, בשנתיים האחרונות החלו להעלות על סדר היום יותר ויותר אירועי תקיפה על רקע לאומני-גזעני: הצתת מסעדה בבעלות ערבית ביפו, תקיפת נערים ערבים בכיכר ציון בירושלים, ערבי שמותקף בתל-אביב, תקיפתה של מורה ערביה בשכונת קריית משה בירושלים ועוד הרשימה לצערנו ארוכה.

נתונים מדאיגים אלה, יש בהם כדי להצביע על מגיפה חדשה וקטלנית התוקפת את החברה בישראל – גל תקיפות של יהודים כנגד ערבים וזרים, שלא ידענו כדוגמתו בעבר. על כן, טוב עשתה ועדת החינוך, בראשות ח"כ עמרם מצנע, לקבוע דיון בתופעה כבר בישיבתה השניה של הוועדה בכנסת.

אולם הדיון היה מלא עד אפס מקום בנציגי משרד החינוך, משטרת ישראל, הפרקליטות, צה"ל, עמותות שונות, מועצת תלמידים ועוד רבים. למרות זאת, פחות ממחצית מחברי הוועדה נכחו בדיון, כולל יושב הראש עמרם מצנע: עיסאווי פריג', מסעוד גנאים, יוני שטבון ושמעון אוחיון. חברי הכנסת יצחק הרצוג, רות קלדרון, גילה גמליאל ומשה פייגלין לא נכחו כלל (ח"כ יפעת קריב וח"כ משולם נהרי, הגיעו דקות מעטות לפני תום הדיון). שלושה חברי כנסת שאינם חברים בוועדה נכחו בדיון: ח"כ חנין זועבי וח"כ ג'מאל זאחלקה מבל"ד, וח"כ דב חנין מחד"ש.

במשך כשעתיים, השמיעו נציגי הארגונים השונים שנכחו בדיון את פעולותיהם ואת חוות דעתם להמשך הטיפול בנושא. יו"ר פורום "תג מאיר", גדי גבריהו, פתח בדברים וטען כי ליבת התופעה נעוצה בפרסום הספר "תורת המלך", בספטמבר 2009, ובו לגיטימציה לפגיעה בגויים במקרים מסוימים. גבריהו הצביע על כך שהן "תורת המלך" והן מאמר שנכתב בסמוך לצאת הספר ע"י הרב יוסף אליצור בשם "ערבות הדדית", מהווים את המסמכים האידיאולוגים המכוננים של תופעת "תג מחיר". נוסף על דברים אלה, הדגיש בדיון הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת, את אוזלת ידה של המדינה בכל הנוגע לאכיפת החוק נגד הסתה לגזענות, ועל כך שרבנים אשר אחראים לאותה הסתה לא עומדים כלל לדין. נציגת משרד החינוך פרטה על אודות פעילות המשרד שכללו הנחיה להעברת שיעורי חינוך בנושא גזענות ואלימות, בשלב זה יו"ר הוועדה התערב ושאל לגבי מידת האפקטיביות של הפעילות הזאת. על כך קיבל תשובה שקשה לראות תוצאות בטווח הקצר.

רוב מוחלט של הדוברים, חברי כנסת ונציגי ארגונים שקיבלו זכות דיבור, היו תמימי דעים שגלי השנאה שמביאים לגלי אלימות, נוצרים מתוך חוסר הבנה תרבותית ששורשיה במערכת החינוך אשר מדירה את התרבות הערבית מליבת הלימודים בחינוך הממלכתי-יהודי. המורה שהותקפה במרץ השנה ע"י צעירים יהודים, סוהד אבו-זמירה, דיברה על החשיבות שתלמידים יהודים יכירו את השפה הערבית כבר מבית ספר יסודי, שיהיו יותר מפגשים בין תלמידים יהודים וערבים, דברים שיגרמו לצמצום הניכור ולהפחתת הבורות. עם דבריה אלה הסכימו רוב חברי הכנסת שנכחו בדיון, אף חבר הכנסת שמעון אוחיון – שטען כי על מערכת החינוך ללמד ערבית כבר מבית ספר יסודי. ח"כ ג'מאל זחאלקה אף הוסיף כי הפרקליטות פועלת ממניעים פוליטיים ולכן עושה די כדי להעמיד לדין את האחראים להסתה. נציג הפרקליטות ציין כי קשה להעמיד לדין על עבירת הסתה בשל הקרבה לעיקרון חופש הביטוי.

כיאה לרוב הדיונים בכנסת, הסכמה מלאה אין. חבר הכנסת יוני שטבון מהבית היהודי, דרש להראות צד נוסף, כלשונו, ולא התייחס לאירועים לעיל שהחלו לצבור תאוצה מקיץ 2009, אלא טען כי במערכת החינוך הערבית, שממומנת על ידי משרד החינוך, ישנה הסתה בוטה כלפי יהודים, ואף הקריא דוגמאות שונות מספרי לימוד. דברים שיצרו סערה בקרב חברי הכנסת הערבים בעיקר. לדבריו יש לחקור כיצד מתנהלת מערכת החינוך הערבית ולשם כך יש להקים ועדה משותפת שתעסוק בכך. כמו כן, חבר הכנסת שמעון אוחיון, טען שלא מדובר בגזענות אלא בלאומנות הנובעת מהסכסוך האלים והממושך בין העמים, ושהתופעה אינה רחבת היקף אלא מדובר בחריגים שיש לטפל בהם נקודתית. הוא הוסיף כי לדעתו הבורות ביחס לתרבות קיימת בשני הצדדים ולא רק בצד היהודי. ברוח זו, טענה נציגת ארגון "תדמית: הפורום המשפטי למען ארץ ישראל", כי קיימת הטיה בתקשורת הישראלית שאינה מדווחת על פעולות נגד יהודים מצד פלסטינים בשטחים ובכלל, ולא התייחסה לתופעת "תג מחיר" ואירועי השנאה הנלווים אליה.

המלצת היו"ר: "לימודי גזענות"

יו"ר הוועדה ח"כ עמרם מצנע, שפתח את הדיון באמירה שיש לפעול בכל הרמות והארגונים הנוגעים בדבר, כדי שהתופעה הזאת תיעלם ולא תיהפך למחלה כרונית, חתם את הדיון בכך שאין לראות את תופעת הגזענות כנחלתו של צד אחד בלבד אלא כתופעה נרחבת הרבה יותר. אף על פי כן, ראה היו"ר צורך להדגיש כי דווקא בשל העובדה שאנו חיים במדינה יהודית ובה רוב יהודי, יש חשיבות גדולה מאוד שהשיח יתמקד במיגור תופעת "תג מחיר" ולא למצוא איזונים כאלה ואחרים, שכן מדובר בגלי אירועים שאסור בשום אופן לעבור עליהם לסדר היום. במסגרת זו המליץ היו"ר כי על משרד החינוך להטמיע תכניות חינוכיות שונות, ובמיוחד להוסיף למערכת השעות שיעור בנושא "לימודי גזענות", למען מיגור פשעי השנאה האחרונים כלפי ערבים וזרים מהשורש. הוא הוסיף שהוועדה תבדוק כיצד הדבר מתבצע בפועל ותקיים דיון מעקב.

סיכום

בשל חשיבותו האקוטית של הנושא לחברה הישראלית, הציפייה הייתה כי רוב אם לא כל חברי הוועדה יהיו נוכחים בדיון. בלטו בהיעדרם חברי כנסת יהודים, למרות שהדיון צריך היה להתקיים לטעמי קודם כל בתוך "המרחב היהודי" תוך עריכת חשבון נפש "היכן שגינו וכיצד ניתן לתקן את המעוות". יתר על כן, בשלב מסוים נותרו בדיון אך חברי הכנסת הערבים, כאשר שניים מהם כאמור כלל לא חברי וועדה, משל נוגעת התופעה לציבור הערבי בלבד.

טוב כי נבין שהבעיה היא קודם כל שלנו כיהודים, כרוב במדינה, ונתעמת עם האלימות והשנאה השורים בקרבנו כפי שהיינו מצפים שאחרים יטפלו באותן תופעות בתוכם. לכן צר היה לי שנציגים יהודים בכנסת לא חשבו כי גלי השנאה כלפי ערבים וזרים מצדיקים נוכחות, ואלה שנכחו עסקו בעיקר בשיח פוליטי של "מי צודק יותר – מי מסכן יותר", בהתגוננות ואיזון התמונה, במקום להציע פתרונות נקודתיים לתופעה מסוכנת שצמחה בתוכנו.

אתאיזם - קריאה להבנה

זהו חיבור קצר על משמעותה של מילה. מילה שמעוררת לעתים רגשות עזים– אתאיזם. רבים הם בני האדם, בעיקר תאיסטים, אך לא רק, אשר מבינים בצורה שגויה את משמעותה של המילה הפשוטה הזאת. למילה זו משמעות אחת ויחידה, והיא נועדה כדי לתאר אנשים שאינם מאמינים בקיומם של אלים. אם תאיזם זו אמונה באלוהות או בקיומם של אלים, א-תאיזם הוא בדיוק היפוכה של ההגדרה, אי-אמונה באלוהות או בקיומם של אלים. ובהגדרה המילונית באדיבות "רב-מילים": תאיזם - האמונה באלוהות, האמונה בקיומם של אל או אלים. אתאיזם - תפיסת עולם השוללת את קיומה של אלוהות; העדר אמונה בקיומם של אֵל או אלים.

אתאיזם הוא שלילה של רעיון חיובי. למשל, אם ישנו אדם המגדיר עצמו "פוליטי", זה אומר שהוא עושה את כל הדברים המשתמעים מכך: עוקב אחר הנעשה בזירה הפוליטית, לעיתים הוא גם פעיל בשטח, מפגין, משתתף בדיונים פוליטיים, רץ לפרלמנט, מגייס כספים וכדומה. זו הגדרה חיובית. יש תוכן במילה "פוליטי", כשאני אומר על אדם שהוא פוליטי אני יודע כיצד הדבר מתבטא בחייו באופן חיובי, מה הוא כן עושה. – אם ההגדרה של פוליטי לא הייתה קיימת, ולא היה תחום כזה בחיי האדם, אזי שבאופן טבעי, לא הייתה את ההגדרה השלילית שלה: "א-פוליטיות". כאשר אני מגדיר את עצמי כאדם א-פוליטי, למעשה לא אמרתי שום דבר חיובי על מה שאני עושה, אלא רק מה אני לא. אני לא הולך להפגנות, רץ לפרלמנט וכדומה. זה הכל. מעבר לכך אין שום דבר חיובי שניתן לומר על מעשיי. כך הדבר לגבי אתאיסטים, אין שום ערך חיובי באתאיזם שאומר לך "מה אתה כן עושה" במסגרת "תפקידך כאתאיסט", כלום.  אתאיסט יכול להיות קפיטליסט ויכול להיות קומוניסט, אתאיסט אפילו יכול ללכת לבית כנסת או לא ללכת לבית כנסת, אתאיסט יכול להיות צמחוני או קרניבור, אתאיסט יכול להיות בן התרבות היהודית ובן התרבות המוסלמית, אתאיסט יכול להיות ציוני או אנטי-ציוני, אתאיסט יכול להיות הומוסקסואל או סטרייט, מיזנתרופ או פילנתרופ. הגדרתו כאתאיסט היא רק שלילה, היא אפילו לא הומניזם. יתר על כן, אוסיף, כי גם בתאיזם כשלעצמו אין כדי להבין מעשיו של אדם, שכן היא מבטאת רק אמונה ולא מעשה. יכול להיות אדם המאמין באלוהים, אך לא מקיים את אותם חוקים אשר הגיעו לעולם בשמו.

כאן המקום לציין כי ההגדרות לעיל לאתאיזם ו-תאיזם אינן מבוססות על ידע אלא על "אמונה". כאשר מדובר בידע, אזי האתאיסט והתאיסט מחזיקים באותה אי-ידיעה ביחס לקיומם של אלים (אגנוסטיות = אי-ידיעה) שכן "פועלים" האלים במרחב אקסטריטוריאלי-טרנסצנדנטלי שאין ביכולתו של האדם לתפוס באמצעות חושיו. ועל כן, אין יחסו של חיבור זה אל ידע, אלא רק לאמונה. מתוך כך, דבריו של ד"ר חיים שפירא, לא רק שאינם מובנים, אלא גם לוקים בחוסר הבנה משווע: "אינני אתאיסט ואני אף סבור שאתאיסט מייחס לעצמו ידע שאינו ברשותו"[1]. ואני שואל, איזה ידע מייחס אתאיסט לעצמו? אתאיסט לא מייחס לעצמו שום ידע הנובע מהגדרתו כאתאיסט, להיפך, הוא אומר שכל מה שעיניו רואות הוא יודע, וכל מה שחושים לא מצלחים לתפוס הוא אינו מאמין – בין היתר באלים. אי-אמונה אינה קשורה בידיעה, כפי שאמונה אינה קשורה בידיעה.

בחיבור זה אדון בשלושה מקורות המדגימים חוסר הבנה של משמעות המילה "אתאיזם", כאשר כל אחד מהם מהווה פרק נוסף בתולדות המאבקים הבלתי פוסקים בין בני האדם הנובעים מאי יכולתנו להקשיב. לא הייתי מקדיש לכך זמן רב, לולא היה הנושא חשוב בעיני ונטוע בהקשרים חברתיים ותרבותיים אשר להם השלכות על תפיסותיו והתנהגויותיו של אדם לרעהו.

סרטן ואתאיזם

הרב ישראל מאיר לאו

אתחיל בנאומו של הרב ישראל מאיר לאו, שכיהן כרב הראשי של ישראל במשך עשר שנים. בשנת 2005, בטקס "מצעד החיים" באושוויץ', נשא הרב לאו נאום חוצב להבות, כיאה לנאומים במעמדים מסוג זה, על ההשלכות של השואה בימנו אנו. אסב את תשומת לבכם לחלק מתוך הנאום:

"... כי הם ידעו שיש בחוץ אויב משותף, המבול, המים. עלינו להתנהג כשורה, באופן נאה, בידידות. אחרת נח יזרוק אותנו החוצה למבול. אז הם הבינו... האם אנחנו לא מבינים את מה שהבין הנחש? יש לנו אויבים משותפים: כמו עוני, כמו פשע, כמו בורות, כמו אתיאיזם, כמו טרור, כמו אנטישמיות, כמו האטום, כמו סרטן, כמו איידס, ... האם לא הגיע הזמן שנבין כי עלינו לחיות ביחד?" [2]

סרטן, אתאיזם, איידס. הרב ישראל מאיר לאו.

 הרב לאו כיהן במשך עשר שנים כרב הראשי של מדינת ישראל. לא, לא כשלתי בעבודת עריכת החיבור. אני רואה לנכון להזכיר זאת שוב, למען לא נטעה לחשוב כי מדובר באמירה של עשב שוטה מהתנחלות מבודדת או מזרם דתי קיצוני, לא ציוני, מסתגר, כפי שאנו אוהבים לכנות את אלו שאין אנו מבינים. להיפך, הרב לאו זוכה לפופולריות רבה ואפילו שמו הוזכר לא פעם כמועמד לתפקיד נשיא מדינת ישראל. אם כן, על פי הרב לאו, אי-אמונה באלים, ואין זה משנה באיזה "סוג" של אלים, אין הוא מפרט, שווה למחלת הסרטן, לנגיף האיידס, לשנאת היהודים, לפצצת האטום, לפשע, לעוני וגם לבורות, כמה אירוני.

לשון אחר, כפי שיש להילחם עד חֹרמה בטרור, באנטישמיות, בסרטן ובאיידס, כך יש להילחם באתאיזם. וכפי שהזכרתי בפתיח לחיבור, אין שום משמעות חיובית בפועל למילה זו. למעשה הרב לאו מכריז מלחמה כלפי אלה שאינם מאמינים באלוהים במנותק ממעשיהם (כפי שהיהודים נרדפו - במנותק ממעשיהם) כי אין "מעשים אתאיסטיים", אין "פולחן אתאיסטי", אין "אידיאולוגיה אתאיסטית", דברים אלא כלל לא קיימים, כפי שלא קיימת תספורת לקרחים. לדוגמה, אם הורג אני אדם, ובמקרה אני אתאיסט, אני לא הורג אותו כי אני אתאיסט, בדיוק כפי שאיני הורג אותי כי יש לי שפם. ולאותם אנשים אשר טוענים כי אתיזם היא גם סוג של אמונה דתית חיובית, אענה בסגנונו המושחז של איש הבידור האמריקני פן ג'ילט:

 "Atheism is a religion like not collecting stamps is a hobby".

אז את מי רואה הרב לאו כאויב האנושות כולה ועליו הוא מכריז מלחמה? הוא מכריז מלחמה בין היתר על ביל גייטס, אשר הקים בשנת 1999 את "הקרן של ביל ולינדה גייטס", אשר על פי נתוני הקרן השקיעה קרוב ל-25 מיליארד דולר לארגוני צדקה ומיזמים פילנתרופים בעיקר ב"מדינות העולם השלישי", הוא מכריז מלחמה על דוד בן גוריון – אולי הדמות היהודית הבולטת ביותר במאה ה-20, על תיאודור הרצל חוזה מדינת היהודים, על כל אותם אתאיסטים שנספו בשואה, על אלברט איינשטיין, זיגמונד פרויד, אלבר קאמי, סלמן רושדי, וודי אלן, הזמרת האיסלנדית ביורק, הסופר הבריטי ג'ורג' אורוול, וכל אותם זוכי פרס נובל מתחומים שונים שהביאו מזור נפשי ופיזי לאנושות[3]. אך מדוע הוא מכריז מלחמה על אנשים אלה ללא הבדלי תרבות, גזע, מין ומעשים?

ביל גייטס. נבל? אויב האנושות?

אין טענתי מופנית אישית כלפי הבודד ישראל מאיר לאו. הוא רק מייצג הלך רוח, תפיסה מסורתית הנטועה עמוק במקורות התרבותיים של עמו שהוא גם עמי. בתנ"ך, במשנה ובתלמוד ישנו יחס מזלזל כלפי אלה אשר "אין אלוהים בליבם" או כאלה שעובדים "אלוהים אחרים". דוגמה מאלפת לכך נמצאת בספר תהילים מזמור י"ד.

מיהו נבל

מזמור תהלים י"ד

א   לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה-טוֹב. ב   יְהוָה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל-בְּנֵי-אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת-אֱלֹהִים. ג  הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה-טוֹב אֵין גַּם-אֶחָד.

כאמור הטרמינולוגיה הלוחמנית ומשדרת חוסר ההבנה של הרב לאו כלפי אתיאיסטים, אינה מקורית, כפי שפולחנו הדתי אינו מקורי, אלא מדובר במסורת של אמת שבחר הוא לדבוק בה. יחסו לאתאיזם אינו שונה מיחסו של מזמור י"ד לאתאיזם. המזמור מקנה לזה אשר אינו מאמין באלוהים את התואר "נבל", אשר מפורש ב"רב-מילים" כך: "בן-בלייעל, אדם מנוול, מושחת ורשע העושה מעשי נבלה נבזיים". יש כאן אמירה שאותו אדם אשר אומר בליבו אין אלוהים, הוא במילים אחרות אדם חף מכל "חוש מוסרי". על פי הכתוב הדברים ברורים, אתאיזם קשור במוסר, אדם אשר אין אלוהים בעולמו הוא אדם רע "אין עושה טוב", כלומר, אין הוא מסוגל כלל לעשות טוב. גם אם נראה אתאיסט אשר עוזר לזקנה לחצות את הכביש, או מתנדב לאחר יום העבודה לעבוד עם ילדים חולים ולרומם את רוחם, מעשיו אינם מעשים טובים שכן נבל הוא האומר בליבו "אין אלוהים". אלוהים כאן מופיע במובן המוסרי של "הטוב". ולמען הסר כל ספק ממקרים של יוצאי דופן, המזמור בפסוק ג' מדגיש שוב והפעם עם פירוט: "אין עושה-טוב גם אין אחד", אין בנמצא ולו אתאיסט אחד אשר יעשה טוב. לדוגמה: כאמור ביל גייטס משקיע מהונו הפרטי מיליארדי דולרים למען מניעת מחלת האיידס באפריקה (אותו איידס שע"פ הרב לאו מסוכן כאתאיזם), בעוד שהאפיפיור בנדיקטוס ה-16 עשה את ההיפך ע"י התנגדות לשימוש באמצעים לקיום יחסי מין בטוחים, ע"פ תהלים י"ד - הראשון עושה-רע והשני עושה-טוב.

כותב המזמור אינו עושה הבחנה בין אמונה לבין מעשים, כפי שהרב לאו אינו מבחין בין אמונה למעשים וכפי שד"ר חיים שפירא לא מבחין בין אמונה לידע. מבחינת המזמור והרב לאו אדם שאינו מאמין באלוהים הוא אדם רע, בעוד שלשיטתי אדם שעושה "רע" הוא אדם רע. מעשיו הם החשובים ולא אמונתו בדבר ישויות שמימיות. אותו אדם יכול להאמין בברהמן או לכפור בקיומו, הליכותיו האלימות יעשוהו לאדם אלים, והליכותיו הנעימות יעשוהו לאדם נעים לבריות. לצערי אין כך הם פני הדברים בתהלים ובדברי הרב ישראל מאיר לאו.

אעבור עתה למקור השלישי שיחבר אותי לנושא החיבור - קריאה להבנה.

מוסר ויוהרה

הרב יונתן זקס

בספרו "לרפא עולם שבור: החיים כקריאה לאחריות"[4], מציג הרב יונתן זקס, שכיהן כרבה הראשי של בריטניה למעלה מ-20 שנה, תפיסה דומה לזו של מזמור תהלים י"ד ולנאומו של הרב לאו בדבר היחס לכל אלה אשר אין אלוהים בליבם. בפרק ב' "האמונה כמחאה" הרב זקס טוען כי ביהדות כדת מונותיאיסטית, ואך ורק בה, טמון חוש הצדק האוניברסאלי אשר יש בכוחו להביא לעזרה לזולת ואחריות כלפי הכלל. לשיטתו תפיסות העולם "החילוניות-מודרניות" ו"תפיסות העולם הפוליתיאיסטיות הקדומות" חד המה מבחינת היחס לצדק, שתיהן יחד רואות עולם שאין בו שלטון אחד ולכן בעולם כזה אין משפט, מפני שאין שופט ראשי לעולם, ואלה הם דבריו:

כשנולד המונותיאיזם נולד עמו שאלה. מדוע סובלים הצדיקים? למה קורים דברים רעים לאנשים טובים? או כפי ששאל הנביא ירמיהו, מדוע דרך רשעים צלחה"? (ירמיהו י"ב 1). בתרבויות פוליתיאיסטיות או חילוניות השאלה אינה עולה. אין כוח יחיד המושל ביקום, אלא כוחות מתנגשים רבים [...] בעולם כזה – ליתר דיוק, בדרך זו לראות את העולם – אין משפט, מפני שאין שופט עליון.[5]

אין לי רצון להכנס לוויכוח סרק עם הרב זקס לגבי כשליו הלוגיים שבפסקה הנ"ל, הנובעות מתפיסת עולמו הפשטנית בבואו לדון בסוגיות מורכבות העולות, כך נראה לפחות, על מידת יכולותיו האינטלקטואליות. את זה אשאיר לדיון אחר. כאן אגע בדעתו אשר קובעת באופן חד-משמעי ללא כל הסתייגות וענווה כי תפיסת עולם חילונית היא תפיסת עולם לא-מוסרית, וזאת לא מפני שלדעתו 100% מ"החילוניים-המודרניים" הם אנשים לא מוסריים ולכן אין צדק בעולם, אלא מכיוון, ואני מצטט, "מפני שאין שופט עליון", ובמילים אחרות שאין אלוהים. אין כל חדש תחת השמש. בבואו לפרוס לנו את משנתו, החשובה והטובה כשלעצמה, באשר לכוחה של היהודית להביא לשיח של אחריות כלפי הזולת, חייב היה הרב לעשות הקשרים של רע וטוב, שחור ולבן, חושך ואור, ואיני יודע מהי הסיבה לכך. האם כדי להאדיר את תפיסת העולם היהודית או שמא כדי לבזות את כל תפיסות העולם האחרות? אשאיר זאת לחוקרי נפש האדם.

זקס ממשיך בהבחנה השגויה בין שתי התפיסות ביחס לצדק, והפעם לא רק שהוא מציג את דעתו, אלא הוא אף מטעה בדברו על הוגים ואישים אחרים, ואין הדברים מפליאים אותי כלל, שכן דעותיו ביחס ל"תפיסת העולם החילונית" (אין "תפיסת עולם חילונית", בטח שלא בקבוצה אחת), מופרכות מכל וכל. להלן המשך הדברים:

ההשקפה הראשונה, זו של מרקס, אומרת פשוט שאין אלוהים. אין, לפיכך, כל סיבה לצפות שההיסטוריה תהיה יותר מתולדות התעמרותו של החזק בחלש, שלטונו של ההדק על הצדק, וניצחונו של "הרצון לעצמה" על הרצון לטוב. [...] זהו עולם של ברירה טבעית נוסח דרווין. החזק שורד. החלש מת. "אדם לאדם זאב". ניטשה היה מבטאה הגדול של השקפה זו. לדידו, מילים כמו 'חסד', 'חמלה' ו'אהדה' הן שקר או תמימות. אין בטבע, או אצל האדם שלא חונך, שום דבר שיגרום לנו לראות את זולתנו כשווה ערך לעצמנו מבחינה מוסרית. אנו עושים מה שמועיל לנו ונוח לנו. כל השאר הוא אשליה וחשיבה משאלתית. אין דין, מפני שאין דיין.[6]

קרל מרקס, צ'ארלס דארווין ופרידריך ניטשה. שלושה אישים בעלי השפעה אדירה בתחומם, ולהם מכנה משותף אחד – רוב התאיסטים שפגשתי מסתייגים ממפעל חייהם, והסיבות ידועות, אך לא תמיד מובנות לי לגמרי. מה שניסה הרב זקס להראות זה מכנה משותף מוסרי בין כלכלן, חוקר טבע ופילוסוף, אשר אין בינם ועבודתם כל קשר מלבד היותם בני אנוש שחיו במאה ה-19. ע"פ הרב זקס, מרקס אמר שאין אלוהים, "פשוט", וכתוצאה מכך ההיסטוריה היא מאבק בין חזק לחלש וזה הכל. תבונתי וצניעותי לא מאפשרים לי להאריך בדברים על דברים אלה, ולא מפני שמחזיק אני בתפיסת עולם סוציאליסטית, ההיפך הוא הנכון, לכן אסתפק בכך: את מרקס לא עניין אלוהים בבואו לכתוב את המניפסט הקומוניסטי, אלא מעמד הפועלים המדוכא. לראשונה קם הוגה אשר מעלה על נס את סבלו של המעמד הנמוך בחברה, והנה מוצא לנכון הרב זקס להביאו כאנטיתזה לחוש הצדק. ברשותכם, לא אוסיף, הנקודה ברורה. - אם מרקס הוא נושא רגיש אצל תאיסטים לא מעטים, אזי שחוקר הטבע צ'ארלס דארווין הוא אנציקלופדיה של רגישות. בניגוד למרקס ולתורתו, שאפשר עוד לייחס לה משמעות מוסרית הקשורה במדעי החברה, לעבודתו של דארווין אין כל נגיעה לפן המוסרי או לערכים כגון צדק או אחריות לזולת, צ'ארלס דארווין היה חוקר טבע ועבודתו בתחום האבולוציה שייכת לתחום מדעי החיים ולא למדעי החברה או הרוח. אלוהים לא קשור לברירה הטבעית ולא אמור להיות קשור לברירה הטבעית של דארווין, כפי שרקיחת אנטיביוטיקה לא קשורה לקיומו או אי-קיומו של אלוהים. יתר על כן, האמירה ש"החזק שורד" היא אמירת הבל שהשתרשה בקרב העם, שכן המינוח המדויק יהיה "המתאים שורד", המילה "חזק" לא נועדה לציין מעמד סוציו-אקונומי של אורגניזם כזה או אחר, אלא את מידת התאמת תכונותיו לסביבה הטבעית שלו, זה הכל. העולם הערכי זר לעבודתו המדעית של צ'ארלס דארווין וכל ניסיון להכניסו לשיח הקושר בין עבודתו לבין כל שיח חילוני/פוסטמודרני השייך לעולם ההגות והרוח נידון מראש לכישלון. זאת ועוד, החיבור שעושה הרב בין תורת דארווין למשפט "אדם לאדם זאב" אשר נאמר לראשונה ע"י המחזאי הרומי פלאוטוס במאה ה-2 לפנה"ס, מעיד על הפגנת בורות מוחלטת של הרב זקס בנושא – דארווין מעולם לא דיבר או רמז על מציאות של "אדם לאדם זאב", ולא צריך להיות ביולוג כדי לדעת זאת. - את יריד ההבלים חותם הרב זקס בהתייחסות לפילוסוף הגרמני בן המאה ה-19, פרידריך ניטשה, אשר מהלך אימים על תאיסטים רבים בשל קביעתו המטאפורית-ניהיליסטית במשל האיש המשוגע: "אלוהים מת". לדידו של הרב, פרידריך ניטשה מייצג את התפיסה האינדיבידואלית האגואיסטית, אשר רואה את האדם במרכז ההוויה והזולת כלל אינו עניינו. ואם אין אלוהים, כפי שטוען ניטשה, אזי שלא רק שאין דין, אזי שגם יש לנהוג בחוסר התחשבות כלפי הזולת, שכן אין שופט לעולם אשר ימנע ממני לעשות זאת. גם זה אפוא הבל ורעות רוח. ניטשה היה ניהיליסט, הוא האמין שערכי הדתות ובעיקר ערכי הנצרות, אינם מחייבים את האדם, האדם הוא זה אשר צריך לקבוע את ערכיו ולנהוג על פיהם. אדם אשר מצליח להגיע לנקודה אשר הוא בורא ערכים חדשים הוא "על-אדם", מושג מרכזי בהגותו של ניטשה. בספרו "כה אמר זרתוסטרה" שוטח הוא את תפיסת עולמו אשר אין בה ערכים חיוביים, אין הוא אומר לאדם אנה לפנות אלא שהוא צריך לצאת לדרך ולברוא פניה. קביעה זו של ניטשה אינה שייכת לעולם המוסר של טוב ורע, אלא הוא פונה אל האדם ואומר לו – ברא את עולם המוסר שלך, לי כבר יש את עולם המוסר שלי. במילים אחרות, האדם לא צריך את אלוהים כדי שזה יראה לו את ערכיו, ואפילו לא את זרתוסטרה שידריכו אל ערכיו, אלא היחיד הוא זה המשמש שופט לעצמו ולכן יש דין ויש דיין, ושניהם מגיעים ממקור אחד – האדם. כל אדם. יתר על כן, הדרך שבה בוחר פרידריך ניטשה כדי להעביר לנו את תפיסת עולמו, יש בה כדי ללמדנו על תפיסתו לגבי הזולת והיחס שלו לגבי האחר. דברים אשר רחוקים שמיים וארץ מאותם דברים שהרב זקס רוצה שנאמין. כך פותח ניטשה את ספרו "כה אמר זרתוסטרה":

הוי כוכב גדול! מה היה אושרך לולא היו לך אלה אשר אתה מאיר להם! [...] לולא אני והנשר והנחש שלי, כי עתה מאסת באֹרךָ ובדרך הזאת. [...] ראה! קצתי בחכמתי, כמוני כדבורה אשר אספה דבש יותר מדי, זקוק אני לידיים המושטות. רוצה אני לתת מתנות עוד ועוד ולחלק. [...] ברך את הכוס שרוצה לעלות על גדותיה עד אשר יינגרו ממנה המים בזהבם וישאו ויביאו את השתקפות תענוגייך לכל מקום ומקום! ראה! הכוס הזאת רוצה שוב להיות ריקה [...] את בני האדם אני אוהב.[7]

"אוהב אני את בני האדם". פרידריך ניטשה

זרתוסטרה פונה אל השמש ואומר לו שאושרו לא יהיה אושר כלל לולא אותם אלה אשר הוא מאיר להם. כלומר, פעולת ההארה אין בה טעם לולא המוארים. ואם אותה סביבה תעלם, אזי שאין עוד טעם להמשיך ולהתקיים "כי עתה מאסת בדרך הזאת". זאת ועוד, אומר לנו זרתוסטרה שהוא זקוק לנתינה – הוא אומר שהוא רוצה שאנשים יושיטו ידיהם אליו כדי שהוא יוכל לתת להם. רוצה הוא לחלק מתנות עוד ועוד, בשפע. את כוס הזהב של חכמתו וכל הגותו אשר מדמה הוא לזהב טהור, רוצה הוא לראות ריקה! את כל מה שיש לו, את כל הטוב שיש לו, הוא רוצה להעניק לזולת, ואפילו שהדבר יהיה על חשבונו, הוא רוצה שכוסו תהיה ריקה. זאת בניגוד לנכתב בספר תהילים מזמור כ"ג -  תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה.[8] כוסו של מחבר תהלים תהיה רוויה ואין הוא רוצה שהיא תהיה ריקה, טוב לו שתהיה מלאה. בעוד שבתהילים האלוהים ממלא את כוסי, כלומר קבלה, אצל ניטשה העל-אדם מעניק, הוא רוצה לתת הכל.

קריאה להבנה

הרב זקס, אשר שגה בניסיונותיו לתאר את התרבויות הפוליתיאסטיות והחילוניות המודרניות כגוש מחשבתי ומוסרי אחד, עושה זאת גם בדרך חסרת ענווה. כך הוא מחלק את העולם המוסרי לשיטתו – אלה אשר אינם מאמינים בצדק מפני שאין שליט אלוהי אחד בעולם, ואלה אשר מאמינים בצדק מתוך כך שהם מאמינים בקיומו של שליט אחד לעולם כולו: "בדרך הראשונה בחרו ללכת כל התרבויות הפוליתיאסטיות העתיקות וכל התרבויות החילוניות המודרניות"[9]. הכללותיו ושגיאותיו מבטאות הלך רוח מסוכן, המתחילה במקרא מזמור תהלים י"ד, המובילה לאמירות חסרות אחריות של מנהיגים כגון הרב ישראל מאיר לאו המשוות בין אתאיזם לבין מחלת הסרטן, אמירות הנובעות מחוסר הבנה.

כפי שזרתוסטרה אוהב את בני האדם, אוהב אני את בני האדם אשר מעשיהם טובים בעיני. קבלת האחר והבנתו הן מהכוחות החזקים ביותר שיש לנו כבני אדם, כבני אנוש, אשר מצליחים לצאת מתוך עולמם הצר ולהקשיב לדברי האחר בצניעות, בהבנה, לנסות ולהיכנס לנעליו, לדעת כי הצדק אינו נחלת תרבות אחת אלא נחלת כל התרבויות, להבין כי "מן המקום שבו אנו צודקים/ לא יצמחו לעולם/ פרחים באביב"[10] כדברי המשורר יהודה עמיחי, להבין כי חויבנו לאהוב גם את האמת וגם את השלום כדברי הנביא זכריה[11], להבין מדוע נקבעה הלכה כבית הלל:

אמר רבי אבא אמר שמואל: שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים, מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.[12]

מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן. זו הסיבה שההלכה כבית הלל, לא מפני שהם צודקים, אלא כי צנועים הם, שלמדו היטב את תפיסתם ואת תפיסת בית שמאי, והביאו קודם את דברי בית שמאי לפני דבריהם.

כולי תקווה שנשכיל להיות כבית הלל, צנועים, שקדנים, ושנשכיל להבין את הצד השני כפי שאנו היינו רוצים שיבינו אותנו. רק מתוך תפיסה זו נוכל לקיים תרבויות שונות ומנוגדות זו לצד זו, לפרוח ולשגשג, לא אחד על חשבון השני, אלא אחד יחד עם השני. לא ע"י הכללות ודעות קדומות אשר הביאו לאנושות את האסונות הגדולים ביותר שידעה, לא ע"י זלזול באמונתו או אי-אמונתו של הזולת, לא ע"י השוואתו לסרטן או לכל תחלואי האנושות, לא ע"י ראיית עולמו כלא-מוסרי שיש להוקיע – רק ע"י קבלה והבנה נוכל לחיות ביחד, והזמן הזה יגיע כאשר אדם שיוצא לעבוד למען הזולת, למען נפשו של הזולת, תמורת סכומים פעוטים של כסף, לא יִקָרֵא בפי הרב הראשי לישראל – סרטן.

זאת תשובתי לשאלתו של ישראל מאיר לאו – "האם לא הגיע הזמן שנבין כי עלינו לחיות ביחד?": הגיע הזמן שנבין, שנקבל.

---

[1] מחשבות לעת לילה, חיים שפירא, כנרת-זמורה-ביתן, 2013.

[2] http://www.youtube.com/watch?v=ygUz51ANG-M

[3] הרשימה:http://philosopedia.org/index.php?title=Nobel_Prize_Winners#Nonbelievers_Who_Received_the_Nobel_Prize

[4] לרפא עולם שבור: החיים כקריאה לאחריות, יונתן זקס, הוצאת מגיד, 2010.

[5] שם, עמ' 25

[6] שם, עמד 27

[7] כה אמר זרתוסטרה, פרידריך ניטשה, תרגמה: אילנה המרמן, עם עובד, 2012.

[8] תהלים כ"ג 5

[9] זקס, עמ' 27

[10] המקום בו אנו צודקים, מתוך: שירי יהודה עמיחי, כרך 1.

[11] וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ, זכריה ח' 19

[12] עירובין י"ג ע"ב