פתרונות יצירתיים להריגה

עונש המוות באמריקה

פתרונות יצירתיים להריגה

בזמן שבעולם הדמוקרטי הנאור מחפשים דרכים להיטיב עם חיי האזרחים, בארצות הברית עדיין לא סגורים על הדרך בה יש להרוג אותם. עתה מנסים למצוא "פתרונות יצירתיים" להוצאות להורג לאחר שיצרני התרופות באירופה מסרבים, ובצדק, לספק את הגיליוטינה המודרנית למדינה שאמורה להיות המצפן הדמוקרטי של העולם[1]. רק אמורה.

רוברט בלקר, פרופ' למשפטים מניו-יורק, טוען שמדובר בתכסיס של המתנגדים לעונש המוות לשתק את המערכת, כלשונו, ולהביא בהדרגה לביטולו של עונש המוות. שהרי כל עיכוב בהוצאה להורג מקרבת את ביטול העונש. רחמנא ליצלן.

רוברט בלקר משתמש במילה תכסיס, שהיא אמורה לבטא פעילות המתרחשת מתחת לפני השטח ומניפולטיבית באופייה, הוא צריך להבין שזה לא תכסיס ולא תחבולה. המטרה של ארגונים ואזרחים המתנגדים לעונש המוות היא לבטל את עונש המוות וכל אמצעי כשר למען השגת המטרה. אבל, כמו שהשכנה הפולנייה תמיד אומרת: מילא

בתיאטרון האבסורד של עונש המוות, אמריקה היא המחזאית היצירתית מכולן.

ואלה מספר עצות לידידתנו הטובה:

http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_methods_of_capital_punishment

---

[1] http://www.facebook.com/l.php?u=http%3A%2F%2Fwww.haaretz.co.il%2Fnews%2Fworld%2Famerica%2F.premium-1.2101376&h=lAQGWYRPT&s=1

אפליה מעוגנת בחוק

אפליה מעוגנת בחוק

מאת משה ניסים

לפני שדנים על ה"שוויון בנטל" או על השוויון כערך נורמטיבי בכלל, יש לדון תחילה במציאות כפי שזו משתקפת בחוקי המדינה ולא בתהליכים חברתיים ותרבותיים עליהם יש למדינה פחות יכולת השפעה או שליטה. חוק שירות ביטחון [נוסח משולב] התשמ"ו-1986 כחוק המפלה בין אזרחים על רקע לא ענייני, הוא דוגמה לאפליה בחסות המדינה שיש לתקנה ויפה שעה אחת קודם. מטרתי היא להאיר ולהעיר על תופעה, שהוכשרה בדרך של השתקה ומזיקה לכל חברה אשר מעוניינת לקיים אורח חיים על פי ערכי הדמוקרטיה - האפליה על רקע מגדרי הקיימת במדינת ישראל בין גברים לנשים בכל בתחום השירות הצבאי.

מדינה דמוקרטית אמורה לקיים שוויון בין אזרחיה ללא הבדלי דת, גזע, מין, מוצא וכדומה, זאת יודע לשנן כמעט כל תלמיד תיכון שנכנס לשיעורי אזרחות בבית הספר. מדינות דמוקרטיות, מבחינה פורמאלית וחוקית לפחות, מעניקות שוויון אזרחי מלא לאזרחיהן. הבעיה היא שלערך השוויון שני מוקדים: המוקד החברתי והמוקד המדיני-מוסדי. ברמה החברתית שוויון לא אפשרי, ישנו שוני בין בני אדם ובאופן טבעי יהיה שוני ביחס שמעניקים בני אדם אחד לשני. למשל, אם יש לי מספרה, אני רשאי לקבוע כי תספורת נשים תעלה 80 שקלים ותספורת גברים 40 שקלים, וזאת ללא קשר לכמות השיער או לסוג התספורת. או, אני רשאי להחליט שאת הרכב הישן שלי אני מוכר רק לאנשים שנחמדים אליי בטלפון. ברמה המדינית השוויון אפשרי ומתקיים כאשר המדינה אדישה למוצאם, מגדרם ודעותיהם של אזרחיה. כל אלה אינם רלוונטיים כאשר האזרח ניצב אל מול רשויות השלטון. גבר או אישה, אשכנזי או ספרדי, נוצרי או מוסלמי, נחמד או אנטיפת, ישלמו בדיוק את אותו הסכום על אגרת הטלוויזיה, למשל.

יחס המדינה הדמוקרטית-מתוקנת לאזרחיה הגברים והנשים

עתה דמיינו לכם מדינה דמוקרטית אשר קובעת בחוק שאזרחים בעלי צבע עור לבן יצטרכו לשלם 3% מס יותר מאשר כל שאר האזרחים. לא צריך תואר אקדמי במדעי המדינה או במשפטים כדי להבין שלפנינו חוק בלתי דמוקרטי בעליל שיש לבטלו. כל שוחרי הדמוקרטיה היו מסכימים על כך ללא עוררין. שכן, הדיפרנציאציה באחוזי המס, אם כזאת מופעלת, צריכה להתבסס על נימוקים ענייניים, הקשורים ביכולת הכלכלית של האזרח הנתון והספציפי, ולא על סמך מצבו הטבעי – צבע עורו.

בחוק שירות ביטחון מדינת ישראל אינה אדישה למצבו הטבעי של האזרח, למינו ומגדרו. מעבר לתקופת השירות, שגם בתחום זה ישנו צורך ברפורמה כמו גם במספר נוסף של סעיפים בחוק, מוצא אני לנכון לדבר על סעיף 39(ג) – אשר מותיר אך ורק לאישה לקבל פטור משירות צבאי מטעמי מצפון. גבר אשר מצפונית אינו מסוגל לשרת בצבא אינו נענה, אישה עם בעיה מצפונית לשרת בצבא תזכה להגנה מסעיף 39(ג). איני יודע מהם הנימוקים לאותה החלטה ומדוע מצפונה של האישה חשוב יותר ממצפונו של גבר מבחינת המדינה, אבל דבר אחד כן ברור: חוק שכזה אינו יכול להיות חלק מקודקס החוקים של מדינה דמוקרטית. וזה נוסח הסעיף:

יוצא-צבא, אשה, שהוכיחה באופן שנקבע בתקנות לרשות שנקבעה על פיהן, כי טעמים שבמצפון או טעמים שבהווי משפחתי דתי מונעים אותה מלשרת בשירות בטחון, פטורה מחובת אותו שירות.

לשם הדוגמה, נניח ואני פציפיסט ומחזיק בדעות פציפיסטיות מזה 10 שנים. פוקד כל הפגנה בנושא, משתתף בכל פעילות וחבר בארגונים שונים המעלים על נס את הפציפיזם. ולי חברה אשר גם כן פציפיסטית ומחזיקה בדעות פציפיסטיות מזה 10 שנים. פוקדת כל הפגנה בנושא, משתתפת בכל פעילות וחברה בארגונים שונים המעלים על נס את הפציפיזם. לשנינו בדיוק אותן דעות. ההבדל בינינו הוא שאני נולדתי עם קריוטיפ XY, וחברתי נולדה על קריוטיפ XX. כאשר נגיע לבקו"ם ונבקש פטור מטעמי מצפון אחד מאיתנו יעבור על חוק המדינה ויצטרך לבלות זמן ממושך מאוד בכלא. חברתי, שלא יהיו לה חיים קלים גם כן, אך בהחלט בעזרת ידע חוקי בסיסי תוכל להשתחרר מהצבא בחסות החוק ע"י ועדת המצפון שקיימת בצבא. ובא שלום על ישראל.

כלא (מימין); פטור (משמאל)

 כאמור זו רק חלק קטן מתופעה רחבה הרבה יותר, אשר פוקדת את החברה ורשויות השלטון השונות. כאשר אליס מילר עתרה לבג"ץ בטענה שצה"ל הפלה אותה ולא אפשר לה להצטרף לקורס טייס, היא כמובן צדקה, אך מה דינו של עותר לבג"ץ, גבר, בעל פרופיל 97, אשר מעוניין לשרת בקריה בתור מש"ק חינוך ובכל זאת, בגלל מגדרו ומינו, צה"ל מכריח אותו, כפי שהכריח את אליס מילר, להטות את רצונו ולשרת ביחידה אחרת? האם גם במקרה דנן בג"צ היה מתערב לטובתו של אותו גבר? מבחינת המדינה במקרה זה "היוקרה" של התפקיד או מינו של העותר לא אמורים להשפיע על ההחלטה. לגיטימי? כנראה שלא בדמוקרטיה בישראל.

שוויון בנטל  - סיסמה אינפנטילית

כאשר מדברים על "שוויון בנטל" לא נשמע דיבורים על סעיף 39(ג) ודומיו, מכיוון ששוויון בנטל לא נוגע לצדק, אלא לאינפנטיליות אשר שורה במחוזותינו, אנחנו לא רוצים "להרגיש פראיירים" - אם אני עושה צבא, אני רוצה שכולם יעשו יחד איתי (מלבד האזרחים הערבים). שוויון אמתי הוא שוויון המבוסס על צדק ולא על רגשות ילדותיות. שוויון אשר בו המדינה נוהגת יחס שווה לכל מתגייסי הצבא, דתיים וחילוניים, נשים וגברים, מזרחים ואשכנזים. בנוגע לאחרונים זה מאוד ברור לנו, וכדאי שנתרגל לעובדה שגם הבדלים מגדריים כמוהם כהבדליים עדתיים או דתיים.

החלטה אוניברסאלית כלל-אזרחית? לא בטוח. אליס מילר לאחר החלטת בג"ץ

תיקון

אפליה בין אזרחים אשר מבוצעת ע"י המדינה היא בעיה קלה יותר לתיקון, למרות שהיא מקוממות יותר מחברתה החברתית. לעיתים המדינה שוכחת את תפקידה והוא לא יותר מאשר שירות האזרחים בצורה הטובה ביותר, ולא להיות ממונה על מיון אזרחיה על סמך קטגוריות לא רלוונטיות. על כן, אני מציע את תיקון חוק שירות ביטחון, כדי שזה יעמוד בסטנדרטים הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר.  להלן הצעת התיקון אשר מוגשת יחד עם דברי ההסבר לחברי ועדת חוץ וביטחון וועדת חוק חוקה ומשפט בכנסת ה-19. (תגובות חברי כנסת, אם כאלה יהיו, יקבלו התייחסות בבלוג זה בעתיד)

הצעת חוק שירות בטחון (תיקון – פטור משירות על פי דין), התשע"ג 2013

בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב] התשמ"ו-1986, סעיף 39 -

(1)   בסעיף ג' - במקום "יוצא-צבא, אשה, שהוכיחה באופן שנקבע בתקנות לרשות שנקבעה על פיהן, כי טעמים שבמצפון או טעמים שבהווי משפחתי דתי מונעים אותה מלשרת בשירות בטחון, פטורה מחובת אותו שירות" יבוא "יוצא צבא, גבר או אשה, שהוכיח באופן שנקבע בתקנות לרשות שנקבעה על פיהן, כי טעמים שבמצפון מונעים אותו מלשרת בשירות בטחון, פטור מחובת אותו שירות".

(2)   בסעיף ד' - במקום "יוצא-צבא, אשה, הרואה עצמה נפגעת על ידי החלטה של רשות כאמור בסעיף קטן (ג) רשאית, בתנאים ובדרך שייקבעו בתקנות, לערור עליה לפני ועדת ערר שימנה שר הבטחון". יבוא "יוצא-צבא, גבר או אשה, הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של רשות כאמור בסעיף קטן (ג) רשאי, בתנאים ובדרך שייקבעו בתקנות, לערור עליה לפני ועדת ערר שימנה שר הבטחון"

דברי הסבר

סעיף 39 בחוק שירות ביטחון הינו סעיף המפלה בין אזרחי מדינה על רקע מגדרי, בקביעתו כי אך זכותן של נשים לקבל פטור על פי דין משירות ביטחון מטעמים שבמצפון. מצב זה מנוגד לעיקרון השוויון וחופש המצפון, כפי שנקבע במגילת העצמאות, בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו משנת 1992 ובאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדינתיות (1966)

במגילת העצמאות נכתב כי המדינה "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות";  בסעיף 1 בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נקבע כי "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על הכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל". השופט אהרון ברק, נתן פרשנות חותכת בסוגיה זו, באמרו בבג"צ 7662/02, כי "...חופש המצפון נהנה ממעמד חוקתי מאז חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו". נוסף על כך, באוגוסט 1991, אשררה מדינת ישראל את האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (1966), ועל כן מחויבת להוראותיה. בסעיף 18(1) באמנה נכתב "לכל אדם הזכות לחופש המחשבה, המצפון והדת [...] והחופש לתת ביטוי לדתו או לאמונתו".

בהינתן ומדינת ישראל מכירה בסרבנות מטעמי מצפון, מן הראוי כי הסעיף יחול על כל יוצא-צבא, נשים וגברים כאחד, בהתאם לערכי המדינה שנקבעו במגילת העצמאות וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

מטרת הצעת החוק היא למנוע אפליה מגדרית בוטה המעוגנת בחוק, לקיים שוויון אזרחי ולאפשר את חופש המצפון גם במסגרת שירות הביטחון. לפיכך, מוצע כי סעיף 39 יחול על כל יוצא-צבא, ללא יוצא מן הכלל.