רְשִׁימוֹת עַל הָאָדָם הַתַּרְבּוּת וְהַמְּדִינָה

משה ניסים

יום ראשון, 13 ביולי 2014

שר חינוך קדם-מודרני בעידן השיח הפוסט-מודרני


בימים אלה, הדמוקרטיה הליברלית בישראל נמצאת בסכנה פחות מכוחות פוסטמודרניים אנטי-הומניים היוצאים (גם) נגד החילוניות הנאורה, אלא בעיקר מכוחות קדם-מודרניים אנטי-ליברליים אנטי-מודרניים הנשענים על סמכות אלוהית וכתבי הקודש.
סכנה לדמוקרטיה הליברלית? שר החינוך, שי פירון. (צילום: אוליבייה פיטוסי, "הארץ")
שר החינוך הנוכחי, שי פירון, אמר איפשהו, מתישהו, אין זה משנה, שבני זוג מאותו המין אינם נחשבים למשפחה. מדובר באדם דתי אורתודוכסי, שמבטא בכך לא את דעתו מתוקף תבונתו האותנטית החד-פעמית, אלא את "דעתו" מתוקף כתבי הקודש ודבר האל שעברו תהליכי שינוי ועיצוב בעירוב של זמן ומקריות. מבחינה "אקראית" זו, שי פירון הוא תוצר ככל התוצרים של השיח הקדם-מודרני, זה הנשען באמירותיו הנורמטיביות על סמכות אלוהית חוץ-אנושית שאינה נתונה למרותה של התבונה האנושית ומתוקף כך גם לא לביקורתה.

היוצאים נגד שי פירון ואמירתו הדתית, הם הליברלים - תוצרי ועבדי המודרנה החילונית-הומניסטית – אשר טוענים כי מדובר באדם חשוך שצריך להתפטר מתפקידו כשר הממונה על חינוך דור העתיד במדינה. אותם דוברים שייכים למערכת חשיבה שונה מזו של "פירון", מערכת חשיבה המעמידה את התבונה במרכזה של ההוויה. פקעה סמכותו של אל טרנסצנדנטי מוגן מחיצי ביקורת אנושיים, ועתה האדם בכוח תבונתו בלבד הוא זה שיכול להשליט מערך חברתי-תרבותי חדש המבוסס על עקרונות שאותם הוא הגה בליבו מתוקף תבונתו ולשעתק אותם לדורות הבאים. למשל, על פי התיאוריה הליברלית בני אדם נולדים שווים וחופשיים, ועל כן אין לסמכות אנושית או על אנושית לכפות התנהגות בלתי שוויונית או משעבדת על האדם.

כפי ששי פירון הוא תוצר או מוצר כך אותם ליברלים הם תוצרים או מוצרים. עצם העובדה שהוא זה שאמר את הדברים, אין בזה כדי להוסיף תכונות נוספות על האמירה. האמירה קיימת במנותק ממנו, שכן הוא אינו אמר אותה, אלא תרגם אותה, או במילים אחרות - העתיק אותה, ועל כן מקומו של שי פירון הפרסונאלי בדיון הזה הוא דיי מיותר. מדובר באמירה ששייכת לשיח קדם-מודרני, ואותו יש לתקוף אם נהיה מעוניינים בכך. למה הדבר דומה? לכך שאראה עץ של תפוזים, והעובדה אומרת שאיני אוהב תפוזים, על כן אני אקטוף את כל התפוזים מהעץ ואשליך לפח האשפה. האם התנגדתי מלכתחילה לתפוז הספציפי הזה, או למהות שניצבת מאחורי ההיגיון שבו? בפעולתי ניתן לומר שאני מבטא את שנאתי והתנגדותי לתפוז הספציפי הזה שהשלכתי, שכן אותו השלכתי. הזמן שיעבור, יביא עמו את שנאתי לתפוזים אחרים אותם אשליך לפח האשפה וחוזר חלילה. לא יעלה על דעתי לעקור את העץ או לעבור לסביבה אחרת.

השיח הפוסטמודרני מבטא באופן החד ביותר את ה"התנגשות הבין-אובייקטית" לעיל. מצד אחד – "אובייקט" משועבד לשיח קדם-מודרני, ומצד שני – "אובייקטים" משועבדים לשיח מודרני בצורת מפגינים ליברלים. יכול כמובן להתרחש מצב בו אובייקטים, מדוכאים ומשעתקים באותו הזמן, יהיו שייכים לאותה מערכת חשיבה, למשל מערכת חשיבה מודרנית -  כך למשל יכול להתקיים סכסוך אלים בין תפיסות לאומיות שונות, מעמדות כלכליים שונים, או כמובן שני אובייקטים השייכים לשיח הקדם-מודרני דוגמת מלחמות הבין-דתיות והתוך-דתיות שהיו מאז המצאת הרעיון הדתי. אך הוויכוח המר והחריף ביותר יתקיים בין שתי מערכות חשיבה מנוגדות, כפי שתיארתי למעלה.

השורה התחתונה חייבת להיכתב. מי צודק. מהו צדק? עד כמה חשוב להיות בצד הצודק? מדוע עלינו לנסות ולפענח עם מי הצדק? עם פירון או עם הליברלים? במסגרתו של שיח המודרנה, במיוחד בזירתו הפוליטית, חשובה השורה התחתונה שתציג כלל התנהגות לעתיד ולאו דווקא התהליך או השאלה למשמעות שנמצאת בלב הדיון.

מכיוון שלכל אחד מן "המתדיינים" ישנו כוח טרנסצנדנטי אותו הם מבקשים לתרגם לכללי מוסר בקיום האנושי, אין בידי אלא לקבוע שאין הצדק נחלתם של המתדיינים אלא נחלתם של אלה השואפים לשלמות "הרמונית" או כוליות ובתוך כך מערערים על תפיסת הנכון-לא-נכון. בשורה תחתונה זו, אליה אני מחויב מתוקף משחק המודרניות, אומר כתוצר לימודי מדע המדינה, כי מדינה דמוקרטית ליברלית אינה יכולה לסבול ערעור כה גס על ערכיה, כפי שערער פירון באמירתו. וכך קבע תוצר המודרנה, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק: "דמוקרטיה היא שלטון ערכי היסוד של צדק, חירות, שוויון וזכויות אדם. משטר שבו הרוב שולל מהמיעוט את זכויות היסוד הוא משטר של שלטון הרוב, אך הוא אינו משטר דמוקרטי". אבקש אפוא להוסיף מילה לדבריו: "משטר שבו הרוב שולל מהמיעוט את זכויות היסוד הליברליות הוא משטר של שלטון הרוב, אך הוא אינו משטר דמוקרטי ליברלי". וזו תוספת חשובה, שכן מדובר על מטען חיובי שאהרון ברק מציין בחלקו הראשון של המשפט, וכאן לב ליבה של הסוגיה אשר נוגעת למתח שבין התפיסה הליברלית לזו הרדיקלית בהבנת הדמוקרטיה: "שי פירון" יכול להוות 95% מהציבור, ועדיין, על פי תפיסת הדמוקרטיה הליברלית של אהרון ברק, הוא אינו רשאי לכפות ערכים אנטי-ליברליים על ה-5% הנותרים. כלומר, על פי אהרון ברק, ישנה חיה כזאת - ישות בעלת תפיסות קדם-מודרניות אנטי-ליברליות, שתגן באמצעות מוסדותיה על ערכים ליברליים, אשר מלכתחילה השמירה עליהם מעוגנים ביסודות המחשבה הליברלית הסובלנית והפלורליסטית, ובוודאי שלא ביסודות המחשבה הדתית פונדמנטליסטית קדם-מודרנית. לא, אין חיה כזאת, וההוכחה בכל אותם כישלונות חרוצים של המערב בעיקר בראשות אמריקה של העשורים האחרונים, לכפות דמוקרטיה עם היגיון ליברלי-קפיטליסטי על מדינות האסלאם. אל נכון, צודק אהרון ברק מנקודת מבט ליברלית טהורה, וטועה הוא מנקודת מבט פוסטמודרנית, רדיקלית או קדם-מודרנית המיוצגת על ידי גופים פוליטיים דתיים-חרדיים, אסלאמיסטיים ואחרים. אלה יראו בתפיסת עולמו אלימה, המשעבדת צורות חיים שונות לאידיאולוגיות זרות ומנוכרות לאישיות התרבותית החד-פעמית של "הנדכאים". לא פעם נשמע חברי כנסת מן האגף החרדי פונדמנטליסטי, המלינים על כך שהמדינה נוהגת בתרבותם החוסר סובלנות המנוגדת לדמוקרטיה. האם הצדק עימם? יאמרו הליברלים – אין דמוקרטיה לאויבי הדמוקרטיה, יאמרו הרדיקלים – הדמוקרטיה יכולה להכיל את אויביה.

בימים אלה, הדמוקרטיה הליברלית בישראל נמצאת בסכנה פחות מכוחות פוסטמודרניים אנטי-הומניים היוצאים (גם) נגד החילוניות הנאורה, אלא בעיקר מכוחות קדם-מודרניים אנטי-ליברליים אנטי-מודרניים הנשענים על סמכות אלוהית וכתבי הקודש. בעשורים הבאים, אנו נהיה עדים למלחמת תרבות אשר בליבה שלוש מערכות חשיבה שונות: מערכת החשיבה הקדם-מודרנית - זו תתבטא בקבוצות חברתיות שונות כגון החרדיים, הדתיים-הלאומיים, האסלאמיסטיים הערבים ואף חלק מהמסורתיים-יהודים בישראל; החשיבה המודרנית - אשר תתבטא בעיקר בתנועות פוליטיות המעמידות ערכים ליברליים, סוציאליים, חילוניים, הומניים, פציפיסטיים, פמיניסטיים על ראש שמחתם; ומערכת החשיבה הפוסטמודרנית, אשר תבקר באופן תמידי את מידת נכונותם של קבוצות תרבותיות-חברתיות-קהילתיות לקבל את העובדה שהחשיבה המעצבת אותם מייצרת עבדים מדוכאים מחד גיסא אשר משעתקים את אותו שיח מדכא מאידך גיסא. החשיבה הפוסטמודרנית תביא לכדי ערעור מוחלט באשר לאמיתות המוחלטות, והדבר יתקבל באוזן קשבת דווקא בקרב הקדם-מודרניים, שלאחר שנים של חוסר אוזן קשבת ואף דחייה אלימה מצד המודרנה והנאורות. לפתע תפיסת העולם הדתית שלהם מקבלת "חיזוק" בכך שהורידו את פרויקט הנאורות והליברליות לדרגתה הנחותה בדבר שקריות האמיתות אותן הן מאמצים בהתלהבות ולהט גדולים כל כך.