על האירוע
באלנבי 40[1]
הפונדמנטליזם הנאור
משה ניסים
בפחד גדול אתה יושב ומגלגל
רעיונות בראשך, אך עדיין לא יושב לכתוב חלילה ובטח שלא לפרסם זאת, כי במקרה עולה
לה מחשבה מעט שונה מהבון-טון המרכזי בכל הקשור לאירוע הקשה שאירע במועדון אלנבי
40, כפי שפורסם בערוץ 10[2]. הפחד הזה ומקורותיו הוא נושא לחיבור
בפני עצמו המעמיד את החברה המודרנית על במת הנאשמים ופחות אותי כאדם חרדתי. ואולי
אני טועה וגם אותי יש לזמן לחקירה. אבל כך אני נוטה לחשוב. אז מדוע אני חרד כל כך
להביע את עמדתי במדינה חופשית שבה לא תולים פיזית מתנגדי משטר או מתנגדי שיח? בעיקר
בגלל תופעות שאני אכנה כאן "פונדלמנטליזם נאור", אשר מפעילות משחטה
יעילה המיועדת לכל אלה שלא מקבלים את מרותה החסודה והנקייה מוסרית.
במסגרת העובדה שאנו כבני אדם
מתקדמים וליברלים, יודעים הכל על המוסר ועל נכון ולא נכון – אלוהים בזעיר אנפין,
אנחנו מרגישים צורך גם לומר לאנשים מה טוב להם ומה לא טוב להם, ועוד יותר גרוע מזה
לפרש להם את מעשיהם ולנתח אותם על סמך הניסיון המצטבר שצברנו בקריאת מאמרים
בתקשורת, או במספר קורסים באוניברסיטה. עוד מימיו של הרברט מרקוזה ואסכולת
פרנקפורט זה עניין בוער, מתי אושרו או פועלו של אדם הופכים להיות כלי לביקורת
אישית וחברתית על דיכוי והשפלה, מתי אני אומר לאדם מאושר שהוא לא באמת מאושר, ומתי
אני אומר לאדם שפועל כפי שהוא פועל שהוא לא רוצה באמת לפעול כפי שהוא פועל.
לפעמים נדמה לי שהחשוב לכל
מושכי הקולמוסים
למיניהם זו הטרמינולוגיה למען עשות משפט מהיר וחלק[3], כי אנו כאמור יודעים הכל לאחר
צפייה בכתבת תחקיר בטלוויזיה: למשל, האם היא נאנסה או לא. עוד נדמה שכולם יודעים
טוב יותר מאותה "גיבורה" בעל כורחה מאלנבי 40, אם היא רצתה בכך או לא
רצתה בכך. אז אומר זאת בצורה מפורשת על אף הפחד שמא יעשו בי לינץ' נאור - אני לא
יודע אם היא נאנסה כי אני לא מכיר אותה ולא הייתי באירוע עצמו, אבל אני כן יודע לומר
שאירוע שכזה הוא לא לגיטימי מבחינה ציבורית, בין אם הוא נערך בהסכמה מלאה ובפיכחון
מוחלט מצד אותה נערה, ועל אחת כמה וכמה אם הוא נערך מתוך חוסר הסכמה. אני, בניגוד
לרוב רובן של התגובות ששמעתי או קראתי מיד לאחר פרסום האירוע, איני מעמיד את "טיבו של האקט" בהכרח במוקד הקלון,
אלא את האירוע "הדומם" כשלעצמו, שבו גופו של אדם (במקרה זה גופה של
אישה) הופך לרכוש הנתון לחפצו של הכלל, ולא משנה לי כרגע מה היה רצונו של אדם
באותו רגע. אין לי שום זכות להכניס מילים לפיה של אותה נערה, למרות שבפונדמנטליזם
של הנאורות זה מאוד מקובל. כאזרח השואף לומר את עמדתו הפוליטית אומר כי אני לא
רוצה "אלנבי 40" שבהם מתרחשים משגלים פומביים בהסכמה ולא רוצה "אלנבי
40" בו מתרחשים משגלים פומביים שלא בהסכמה. נקודה. ועל כן, אין לי שום עניין
בשיח הפטרוני המתחפש לשיח ליברלי שטוען להגנת הקורבן באומרו – אני יודע טוב מאוד
מתי בן אדם מסכים ומתי לא, כי אני לא יודע ואתם לא יודעים, במיוחד לא בעולם
המיניות. יש הרבה מאוד סוגים של אנשים בעולם, יש כאלה שאוהבים סקס עם חיות, ויש
כאלה שאוהבים סקס מסיבות, ויש כאלה שאוהבים אורגיות, חילופי זוגות, סאדו וכל מיני
סוגים שונים שאינם נכנסים לקטגוריית המין המוסכמת על הכלל שאנו מכנים
"סטיות". לא מענייני לשפוט אותם אישית, מה גם שהם יכולים לקיים סוגים
שונים של יחסים במסגרת פרטית.
 |
| הפונדמנטליזם הנאור בפעולה. מתוך "המקום הכי חם בגיהינום" |
במרחב הציבורי יש מקום לציבור
לומר "זה לא מקובל וזה כן מקובל". כך למשל כחברה קבענו שזה לא מקובל
להתהלך בעירום ברחוב, וקבענו שזה לא מקובל למכור את גופנו או את גופו של מישהו אחר
למען מטרות מיניות. יש מקומות בהם מסיבות סקס זה עניין מקובל, ויש מקומות שבהם
מיסדו את הזנות.
תפקידו של בית המשפט יהיה
לקבוע את טיב היחסים באותו אירוע. אם היה אונס או לא היה אונס, ואם לא מה כן היה
וכדומה. תפקידה של חברה לומר – אני רוצה או לא רוצה בשטחי אירועים כאלה גם אם הם
תוצרים של הסכמה מלאה בין הצדדים, ועל כן יש להפסיק עם השיח הפטרוני המנסה בכל
הכוח להסביר ולשכנע מדוע היא נאנסה ולא קיימה יחסי מין, כי זה לא רלוונטי. מדוע זה
לא רלוונטי. נניח ואותה בחורה תאמר שזה היה בהסכמה גם לאחר מאה סדנאות של תודעה
פמיניסטית מתקדמת, ועל פי דיווחים שקראתי בעיתונות היא העידה במשטרה שזה אכן היה
בהסכמה מצידה, זה היה אמור להכשיר את השרץ שנקרא אלנבי 40. דבר שאני מניח לא היה
מקובל על אותם פונדמנטליסטים של הנאורות שכל כך רוצים לשכנע אותנו מתי אנחנו נהנים
ומתי אנחנו מפליגים בתודעה כוזבת. כי אם אתה מעמיד טיעון מוסרי על רצונו של אדם,
זה אומר בהכרח שהטיעון המוסרי שלך מתבטל כאשר אתה טועה בפרשנות רצונו של אדם.
ואנחנו לא אלוהים, אולי אלוהים של ניטשה.
