על חוק
יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי, ככלי באמצעותו נתניהו ושליחיו מכפישים
את האופוזיציה והשמאל.
דרור
אידר הוא ד"ר לספרות השוואתית ופובליציסט בכיר בעיתון ישראל היום. את טוריו
הוא מקדיש בעיקר לסוגיות פוליטיות, מדיניות וביטחוניות - ופחות לסוגיות ספרותיות
השוואתיות. לגיטימי, אבל זו התוצאה - מאמר ב"ישראל היום" מה-25 ביולי 2018, בו דרור אידר
מבקר את מבקרי חוק יסוד הלאום, באמצעות הכלי הפופולרי ביותר שיש לארסנל הימין
להציע בימים אלה, בעידודו של ראש הממשלה נתניהו, והוא הקנטה והכפשה של האופוזיציה
והשמאל בישראל.
את
המאמר הוא חילק לארבעה חלקים, כאשר המטרה היא כפולה: להסביר שחוק הלאום בסדר
ושהשמאל והאופוזיציה (דגש על לפיד ולבני - מטעמים ברורים) הם חבורה של הזויים
אנטי-ציונים. הבעיה שהוא היה צריך להתמודד איתה היא: העובדות.
לפני
שאתחיל. את חוק יסוד הלאום צריך לשפוט על פי האופן שבו המדינה מגדירה את עצמה או
מתיימרת להגדיר את עצמה. מדינת ישראל רוצה להיות חלק ממדינות המערב, אשר מקיימות
משטר דמוקרטי ליברלי, אשר רואה את השוויון האזרחי כאבן יסוד של המשטר. כל חוק
שמוצע צריך לשפוט על פי המוטיבציה הזאת של המדינה - אם המדינה אינה ליברלית, אזי
שחוק היסוד האמור הוא בסדר גמור. אם המדינה היא ליברלית, חוק היסוד הזה הוא
קטסטרופה, שכן אי-השוויון אזרחי זועק ממנו, בעיקר בסעיף 7, ונעדר ממנו כקביעה
נורמטיבית ברורה שחור על גבי לבן. אז הוויכוח כאן הוא לא על חוק יסוד זה או אחר,
אלא האם מדינת ישראל היא דמוקרטיה ליברלית, או שמא היא דמוקרטיה אתנית? אם היא
דמוקרטיה אתנית - חוק היסוד הזה מסתדר יפה עם מטרותיה ושאיפותיה. על זה כל
הוויכוח.
נתחיל
עם חלק 1 -
אידר
פותח וכותב ש"רוב
אלה שמדברים בחוק, לא קראו אותו אלא רק את מאמרי השקר המתלהמים שנתלו בו. הם
מאמינים שהחוק נורא, עד שקוראים אותו". מאוד מעניין שהוא הספיק לערוך מחקר בנושא ולצאת בהצהרה כה מרחיקת
לכת. אני למשל יכול לטעון ש"רוב הפובליציסטים בעיתון ישראל היום לא מבינים
מהי דמוקרטיה ליברלית". אבל אני לא כותב את זה, כי מדובר בקביעה עובדתית שאין
בבסיסה שום דבר. שימו לב - לא מדובר בבלוג אינטרנטי, מדובר בעיתון הנפוץ ביותר
במדינה. קשקוש מוחלט כבר בראשית הדברים.
בחלק
הבא של חלק 1, אידר עושה את המתבקש מכותב טורי דעה ב"ישראל היום", משווה
בין הערבים לבין השמאל. כי בעצם, אם כבר הבנו שהערבים (תזכורת: אזרחי המדינה) הם
לא בתחום הלגיטימיות, כל שנותר לעשות זה לחבר אליהם את המחנה ההזוי הזה שנקרא
"שמאל". רוח הדברים הוא כזה - מילא הערבים, אבל השמאל? חשבנו שאתם לא
כמו הערבים, מסתבר שטעינו. קלאסי.
ואז
מגיעה הפסקה המניפולטיבית הבאה שנועדה לשרת אך ורק את האינטרסים האלקטורליים של
בנימין נתניהו:
"האם השמאל הציוני
מתנגד לחוק הקובע ש"ארץ ישראל היא מולדתו של העם היהודי"? האם יאיר
לפיד מתנגד לסעיף הקובע כי "מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי,
שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית"?
האם ציפי לבני מתנגדת לסעיף הקובע, כי "מימוש הזכות להגדרה עצמית
לאומית במדינת ישראל, ייחודי לעם היהודי"? אוי לחרפה."
פשוט
מאוד - אידר תוקף את יאיר לפיד וציפי לבני, הראשון הוא זה שמאתגר הכי הרבה את
נתניהו בסקרים, והשניה היא ראשת האופוזיציה החדשה, שחזרה לתפקידה כשק החבטות של
ממלאי הפקודות מטעם נתניהו. באמצעות מניפולציה, אידר מנסה להציג את יאיר לפיד ואת
ציפי לבני כאנטי-ציוניים, טריק ישן, שכנראה עוד עובד.
חוק
יסוד הלאום מורכב מהרבה סעיפים, חלקם בעייתיים מבחינה דמוקרטית וחלקם לא. אבל
הבעייתיות נובעת בעיקר במה שאין בו, שזה שוויון אזרחי לכלל האזרחים. אלמנטרי
כשמדובר במדינה דמוקרטית. מה לעשות, מדינת ישראל דמוקרטית - זה המכשול שעומד בפני
אידר. לקחת סעיפים קונסנזואליים ולהסביר כי שני המועמדים להחליף את ראש הממשלה לא
תומכים בהם, כפי שהערבים לא תומכים בהם, זו דרך מאוד בזויה להגן על חוק הלאום.
מעניין מאוד שאידר, שקרא היטב את החוק, מתעלם לאורך כל המאמר מסעיף 7.
וכדי
להשלים את המהלך - חייבים משהו בניחוח גרמני. הוזכרו הערבים, עכשיו צריך להשוות את
השמאל למתבוללים ההם:
"מילא יהודי "הארץ" המתביישים ביהדותם - כמו שיהודי גרמניה התביישו ביהודי מזרח אירופה (אוסט־יודן) שנראו להם יהודים מדי - חושבים שכל אזכור של "יהודי" בחוק יסוד, הוא "גזענות" ו"פשיזם" וכינויים נוראים מזה – אבל השמאל השפוי, הציוני (יש עוד כאלה)? "
אז
ככה: השמאל לא שפוי, לא ציוני, לא קורא את החוק, בעצם הוא כמו הערבים האלה וכמו
הגרמנים היהודים שהתביישו ביהדותם. בסך הכל דרך נאותה להגן על חוק הלאום.
חלק 2
הפתעה,
חלק זה שוב נפתח בכך שהשמאל הוא הבעיה והוא לא שפוי. בהמשך החלק אידר כותב על כך
שהחוק הזה מאזן בין הזהות הדמוקרטית של המדינה (הבא לידי ביטוי בחוק יסוד כבוד
האדם וחירותו, כדבריו), לבין הזהות היהודית, שבאה לידי ביטוי בחוק יסוד הלאום
הנדון. מה הבעיה? שוב, השוויון, העניין הדמוקרטי-ליברלי הזה, שקובע בצורה ברורה
שקשה מאוד להתבלבל בה, שכל אזרח הוא שווה בעיני המדינה ונגיש (או בעל פוטנציאל
להיות נגיש) לכל השירותים והזכויות שמעניקה/מקיימת המדינה. ולא משנה אם המדינה
הזאת היא מדינת הלאום של האיטלקים או של הצרפתים, כל האזרחים שווים, ואם החוקה
קובעת שרק הנוצרים באיטליה יכולים להתיישב ביישובים משלהם (וזה מוצג כערך), מבלי
שלמשל יהודי אזרח איטליה יוכל לרכוש בית ביישוב שכזה, אזי שמדובר באפליה פסולה,
פשוט וקל. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו מעגן את הזכות לשוויון בין
האזרחים.
"חוק
יסוד: כבוד האדם וחירותו הפך במסגרת המהפכה החוקתית של השופט אהרן ברק לכלי להגנה
על זכויות האדם והאופי הדמוקרטי של ישראל. מה היה לפני כן, האם נשיאי העליון אגרנט
ולנדאו, למשל, לא הגנו על כבוד האדם וחירותו?
שופטי
העליון יכלו גם יכלו להגן על החירות לפני חוק יסוד כבוד האדם וחירותו (לצערם של
מספר אזרחים במדינה הזאת), אך בוודאי שלא יכלו להפעיל ביקורת שיפוטית על חוקים של
הכנסת אשר נוגדים עקרונות אלה. הרי החירות מעוגנת בחוקה, מה הטעם לחוקק חוק שנוגד
את עקרונות החוקה? לעולם אל אבין זאת. אבל זה כבר דיון אחר.
האם חברי הכנסת שהשתתפו אז בהצבעה על חוקי
היסוד, ידעו שאהרן ברק מתכנן להפוך את החוקים הללו לחוקי על?"
התשובה היא כן. חוקה מגינה על זכויות האזרחים והמיעוטים מפני כוחו של השלטון. אם השלטון פוגע בזכויות המעוגנות, מישהו צריך לתת סעד לאזרחים האלה. במדינת חוק זהו בית המשפט. ואם הוא לא יכול לתת סעד לאזרחים האלה, אז בבקשה לבטל את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
חלק 3
בחלק
זה מנסה אידר באמצעות הצורך לאזן את היהודית והדמוקרטית, לנרמל את חוק היסוד.
"חוק
הלאום נועד לאזן את המשוואה מחדש. לא רק לבני האדם יש זכויות, גם לעם היהודי יש
זכות למדינה משלו בארץ ישראל. המדינה היחידה."
אז
זהו - רק לבני אדם יש זכויות. הזכות שיש לעם היהודי כמו לכל העמים (אגב, גם לעם
המוזר הזה שיושב לצידנו, נו, כן - העם הפלסטיני), היא לא זכות במובן
הליברלי-דמוקרטי, אלא הזכות להגדרה עצמית. אותו עם יכול גם להחליט ששולטת בו חונטה
אלימה, שמבטאת את רוח העם ולא מתקיימת במדינה אמנה של זכויות אזרחיות. הזכות
להגדרה עצמית אינה חלק מזכויות האדם, למרות שאידר רוצה שנחשוב שהיא כן, ולכן טועה
ומטעה, כאשר הוא קושר בין שני סוגי הזכויות הללו.
עוד
פנינה:
"
זכויות פרט, זכויות אדם, זכויות אזרח – יש לכולם."
נכון,
לכל האזרחים היהודים יש את הזכויות האלה. הזכות לשוויון לא תקפה לגבי מי שאינו
יהודי, או מי שאינו יהודי על פי ההלכה, או מי שמשרת בצבא והוא נולד דרוזי. סעיף 7
מעגן בחוזקה את אי-השוויון הזה, וכאשר בחוק לא מוזכר ערך השוויון האזרחי לצד
היותה של המדינה מדינת הלאום של העם היהודי, המסקנה המתבקשת - אזרחים סוג א'
ואזרחים סוג ב'. הקביעה הלגיטימית כי מדינת ישראל היא מדינת לאום של העם היהודי,
מאבדת לגיטימית כאשר אין מעגנים לצידה את השוויון האזרחי, דווקא בגלל האופי המיוחד
של הלאומיות היהודית.
חלק 4
-
"באחד המאמרים
ב"הארץ" מצאתי סיבה אופיינית להתנגדות לחוק: "הפגיעה של יוזמי החוק
בשפה הערבית היא אפוא פגיעה במובן של עלבון ולא במובן של גרימת נזק". אתם
מבינים? כבר לא מדובר אפילו בפוליטיקה של זהויות; ברוכים הבאים לפוליטיקה של
הרגשות."
הנה
שוב - לוקחים ציטוט ובונים עליו הררי טיעונים בדבר "הצד השני טועה".
ראשית, הזכות לכבוד היא זכות דמוקרטית, וגם לעלוב במישהו או ב-20% מהאוכלוסייה, זה
לא משהו שהוא במסגרת הדמוקרטיה. מה לעשות? דמוקרטיה. שנית, אכן הדברים נכונים, הרי
זה לא שמחר בבוקר ימחקו את הכיתוב בערבים משלטי החוצות.
ולסיום,
חוזרים כמובן לאינטרסים האלקטורליים של נתניהו. זה אומר שתוקפים את יאיר לפיד
וציפי לבני. טריק: במסווה של מאמר דעה מלומד על חוק היסוד הלגיטימי אפשר לעשות
קמפיין שלילי לראשי האופוזיציה:
"יאיר לפיד אמר
בכנסת, שאין לו ספק שז'בוטינסקי לעולם לא היה חותם על חוק הלאום. אין לו ספק! כמו
ציפי לבני, גם לפיד נושא לשווא את שמו של מכונן הציונות הרוויזיוניסטית. כדאי
שיעשה שיעורי בית ויקרא את הצעת החוקה שהגישה חירות לפני כמה וכמה עשורים. חוק
הלאום הנוכחי נראה חלבי לעומתה."
דרור
אידר שולח את יאיר לפיד וציפי לבני לקרוא מסמך - הצעת חוקה שהגישה חירות - ללא כל
קישור ("לפני כמה וכמה עשורים"), ושימו לב - הוא טוען שחוק הלאום
"נראה חלבי לעומתה". מה הכוונה ב"חלבי לעומתה"? שהוא לא מספיק
אנטי-דמוקרטי?
ואז
מסיימים עם פאתוס וקונוטציות מעולם המושגים של בגידה ושיתוף פעולה.
ההיסטוריה תשפוט את מתנגדי החוק הזה, כמי שברגע חשוב בתולדות העם, שיתפו פעולה עם המתנגדים המושבעים לזהותה היהודית של מדינת ישראל."
המשימה הושלמה - באמצעות הפצת הבורות
בחינם לכל דורש בצמתים ובקיוסקים, עושה דרור אידר שירות פוליטי לבנימין נתניהו -
סונט בראשי האופוזיציה, וכמנהגו של המנהיג מכפיש את השמאל כאנטי-ציוני וכזה שאיבד
את שפיותו.
הערה לסוף:
בזמן חתימת המאמר (26.7.18) שני שרי
ממשלה, נפתלי
בנט ומשה
כחלון, הודיעו כי נפלו פגעמים שונים בחוק
היסוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה