ועדת הפנים והגנת
הסביבה
עליית יהודים להר הבית - 8.5.13
משה ניסים
עליית יהודים להר הבית: הפתרון כבר קיים
רקע לדיון
הדיון בוועדת הפנים והגנת
הסביבה בסוגיית עליית יהודים בהר הבית, נקבע לתאריך הסמלי - כ"ח באייר, יום
ירושלים, התאריך בו שוחררה העיר העתיקה לפני 46 שנה במהלך מלחמת ששת הימים. מזרח
העיר ירושלים סופח לריבונות ישראל מיד לאחר המלחמה, אך מעמדו של הר הבית בתוך-כך לוט
בערפל ולמעשה השפעת הממלכה ההאשמית נותרה שרירה במקום. כך משנת 1967 נאסר על
יהודים לקיים את פולחנם הדתי במתחם הר הבית. במדינה דמוקרטית אשר מכבדת את עקרון
חופש הדת והפולחן, מן הראוי היה שיהיו תשובות ראויות מצד השלטון למצב אנומלי זה,
אשר מאפשר ליהודים להכנס למתחם כתיירים, אך זאת מבלי להבליט כל סממן הקשור לפולחן
היהודי. השאלה שנשאלת היא: כיצד מדינה ריבונית מאפשרת בשטחה אפליה על רקע דתי?
דווקא כאדם חילוני, ראיתי
לנכון להגיע לדיון זה, שכן דמוקרטיה נבחנת קודם כל ביחסה כלפי חירויות הפרט כערכים
אוניברסאליים שאינם משתנים מאדם לאדם או מקבוצה לקבוצה, במקרה זה יהודים אשר כל
חפצם להתפלל במקום שרואים בו קדוש. חופש הפולחן נוגע לא רק לאלה המעוניינים לקיים
את פולחנם על פי דרכם, אלא גם לאלה אשר רואים בדמוקרטיה הליברלית את העוגן היחיד לחיים
משותפים.
 |
| מתחם הר הבית |
נוכחות
חברי הכנסת
באופן לא מפתיע, הדיון שעסק
בסוגיה דתית, לאומית ומשפטית, הביא לנוכחות מכובדת של חברי כנסת כמעט מכל סיעות
הכנסת - 14 במספר, כולל יושבת הראש מירי רגב, מתוכם שבעה חברי ועדה: הח"כים
טלב אבו עראר, תמר זנדברג, בועז טופורובסקי, זבולון כלפה, משה פייגלין, דוד צור
ונחמן שי. ושישה חברי כנסת נוספים שלא חברים בוועדה: אברהים צרצור, ג'מאל זאחלקה,
שולי מועלם רפאלי, אפו אגברייה, מסעוד גנאים ואורית סטרוק. שלושה חברי ועדה לא
נכחו בדיון: דוד אזולאי, רינה פרנקל וחמד עמאר.
נימוקים, טענות והסברים שונים
הביאו הדוברים השונים, חברי כנסת, נציגים ממשרדי הממשלה ונציגי ארגונים אזרחיים. הפולמוס
נחלק לשתי עמדות מרכזיות, אלה המצדדים בהסדרת נושא הפולחן היהודי בהר הבית, ואלה
אשר התנגדו לשבירת הסטטוס-קוו במקום.
דברי הפתיחה של יו"ר
הוועדה, חה"כ מירי רגב, העלו את שאלת הריבונות על הר הבית – האם של
מדינת ישראל או של הוואקף (הממלכה ההאשמית)? היא הוסיפה כי "זכותם של
המוסלמים להתפלל בהר הבית, אך זו גם זכותם של היהודים". נציגת משרד החוץ,
פרידה יובל, טענה כי הירדנים קיבלו מעמד מיוחד בהר הבית מתוקף סעיף 9 בחוזה השלום
משנת 1994, ולהם האחריות על הר הבית מבחינה בינלאומית. לגבי תפילת יהודים, ציינה יובל
כי המצב האנומלי נוצר כתוצאה ממסורת שהשתרשה במקום. מפקד מחוז ירושלים במשטרה, ניצב
יוסי פריינטי, טען כי משטרת ישראל מבצעת את החלטות הממשלה, וכל הפעילות בהר
הבית היא כתוצאה ממדיניות שאינה קשורה למשטרה. הוא הדגיש שהריבונות משנת 67, בהר
הבית, היא של מדינת ישראל והמשטרה האחראית הבלעדית על הביטחון במקום. עוד הוסיף,
שהוואקף הוא זה המופקד על הסדרי התפילה במקום מתוקף הסכם השלום עם ירדן והוא
(הוואקף) מתנגד מסיבותיו לתפילת יהודים בהר הבית.
מקרב חברי הכנסת, ראשון
הדוברים היה חה"כ משה פייגלין, אשר מקפיד מדי פעם בפעם לעלות להר הבית
כדי לקיים את פולחנו הדתי, ולדבריו הוואקף אוסר על יהודים להתפלל בהר הבית מסיבות
דתיות-פוליטיות, שכן ברגע שיהודים יתפללו בהר הבית הדבר יכרסם בבלעדיות המוסלמית
במקום. לדידו, איסור זה פוגע אנושות הן בריבונות הישראלית והן בחירויות הפרט
הנובעות מחוק יסוד: ירושלים, וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. חברת הכנסת תמר
זנדברג ממרצ, הסכימה עם דבריו של חה"כ פייגלין, ואמרה שכחילונית חשוב לה
להגן על חופש הדת של כל אדם, אישה או גבר, אך הוסיפה כי הזכות של יהודים להתפלל
בהר הבית תתמלא רק לאחר שהכיבוש יסתיים. בהמשך לדבריה של חה"כ זנדברג, אמר ניצב
בדימוס חה"כ דוד צור, כי יש לעשות הפרדה ברורה בין הממד הדתי לבין
הממד הלאומי של הנושא. לטענתו כאשר מערבבים את הנושא הלאומי בסוגיה הדתית פוטנציאל
הפיצוץ הוא אף גדול יותר מהמצב הנוכחי. – כל הדוברים, אשר צדדו בזכותו של יהודי
להתפלל בהר הבית, הדגישו את הצורך בהסדרת הנושא תוך הידברות בין הגורמים השונים.
זאת ועוד, "המטה המשותף לתנועת הר הבית והמקדש", הפיץ חומר לפני הדיון
ובו בג"צ משנת 1993 (לפני חתימת הסכם השלום עם ירדן) ובו פסיקה כי "יש
להכיר הכרה מלאה בכות התפילה של יהודים בהר הבית ולהגבילה אך ורק במידה וקיים חשש
קונקרטי המצביע על סכנה קרובה לוודאי לפגיעה קשה בביטחון הציבור".
 |
| "פגיעה בריבונות הישראלית". משה פייגלין. |
מנגד, היו כמובן חברי הכנסת
שהתנגדו לאפשרות שיהודים יתפללו בהר הבית. חבר הכנסת אִברהים צרצור מסיעת
רע"ם-תע"ל, אמר שמדובר בשטח כבוש ממלחמת ששת הימים ועל כן אין ליהודים
זכות לדרוש להתפלל במקום. לדבריו הממלכה ההאשמית שולטת במתחם הר הבית משנת 1967
ועד היום, ואין בשום אופן להפר את הסטטוס-קוו הזה. לדעתו הפתרון הוא שיהודים
יתפללו במתחם הכותל המערבי ולא בהר הבית. אל דעה זו, בנימוקים דומים, הצטרפו חברי
הכנסת טלב אבו עראר, אפו אגברייה, ג'מאל זאחלקה ומסעוד גנאים – כולם התנגדו לתפילת
יהודים בהר הבית. יתר על כן, יו"ר עמותת אל אקצא, השיח' כמאל ריאן, אף
הוסיף והדגיש כי כפי שמוסלמים לא מתפללים בכותל המערבי כך גם היהודים לא אמורים
להתפלל בהר הבית.
מנכ"ל משרד הדתות,
אלחנן גלט, אמר כי לא מדובר בנושא ביטחוני ולכן יש לבחון את כל הדרכים שיאפשרו
תפילת יהודים בהר הבית, וזאת בהתאם לחוקי היסוד הרלוונטיים. עוד הוסיף המנכ"ל
גלט כי תיבחן אפשרות במשרדו להתקין תקנות שיסדירו את הנושא אחת ולתמיד. נציג
משרד המשפטים טען בדיון כי הדברים נתונים לשיקול דעתה של הממשלה בלבד, שכן
ישראל היא הריבון. בהקשר זה הייתה חסרה אמירה ברורה מצד הממשלה לגבי המצב. השר
לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', שהוזמן לדיון, לא יכל להגיע ומסר התנצלותו לוועדה.
המצלות היו"ר
יו"ר הוועדה, חברת הכנסת
מירי רגב, שנאלצה להתמודד עם ביקורת חריפה נגדה מצד מספר חברי כנסת ערבים - כאשר
הציגה בתחילת הדיון סרטון המציג את כניסת כוחות צה"ל למזרח ירושלים במלחמת
ששת הימים ואת הרב גורן מכריז "הר הבית בידנו", חתמה את הדיון באמירה כי מדובר באפליה קשה שאין
לקבלה בשום אופן, והציעה שלוש המלצות לפתרון הבעיה: א. על משרד הדתות
להסדיר את הנושא באמצעות תקנות, שיאפשרו ליהודים להתפלל במתחם. ב. יש להקים
צוות בין-ממשלתי שיעבוד על מתווה משותף לפתרון יחד עם הוואקף המוסלמי. ג.
על משרד המשפטים ליישם את החלטות בג"צ ואת המשתמע מחוק יסוד: ירושלים ו-חוק
יסוד: כבוד האדם וחירותו.
סיכום
נוכחות חברי הכנסת המרשימה בדיון
מעידה כי הם מייחסים חשיבות לא מעטה לנושא. אך עלינו לשאול – איזה סוג דיון התנהל
בוועדת הפנים? האם הדיון היה דתי, לאומי או משפטי-חוקתי? כל אחד מהדוברים
משך את הדיון לממד אחר אשר תומך בתפיסתו ודעתו לגבי עליית יהודים להר הבית לשם תפילה.
לכן, לטעמי, הדיון היה אמור להיות בראש ובראשונה דיון במהותה של דמוקרטיה ליברלית,
ואין מדובר בנושא הנוגע רק לבודדים, אלא צריך לעניין כל אזרח ואזרחית שהערכים הליברליים
נר לרגליהם. האם דמוקרטיה כזו יכולה להשלים עם מצב אנומלי, כאשר אזרחים מורשים
לעלות להר הבית כתיירים, אך נמנע מהם להניע את גופם קדימה ואחורה פן ייעצרו על ידי
שוטרים הפרוסים באזור? יש לתת על כך את הדעת. חשוב לזכור כי מצב זה אליו הגענו,
נובע במידה לא מועטה מתוקף הסכם השלום עם ירדן, ועל כן – לא נאמר ולו דבר
על סעיף 9(ג) באותו הסכם, ובו נכתב: "הצדדים (ישראל וירדן – מ.נ) יפעלו
יחד לקדם יחסים בין-דתיים בין שלוש הדתות המונותאיסטיות במטרה לפעול למען הבנה דתית, מחויבות מוסרית,
חירות הפולחן הדתי, וסובלנות ושלום".
לכן, בהינתן ובין היתר מתוקף
סעיף 9(ב) הוואקף המוסלמי אוסר על יהודים להתפלל בהר הבית, אזי שמתוקף סעיף 9(ג)
לעיל יש להביא לכך שכל הגורמים הנוגעים בדבר יפעלו בהתאם לסעיף זה, שכבר הוסכם
ע"י הצדדים, למען חירות הפולחן הדתי של כל אדם, יהודי כמוסלמי, במתחם הר
הבית. הפתרון כבר קיים, רק צריך ליישמו.
 |
| כבר הוסכם. יולי 1994. |
חבל שמתעלמים מהאסון האריכאולוגי שקיים בהר הבית בגלל אותו וואקף.. ואפשר משם להקיש על כוונותיו האמתיות.
השבמחק