ד"ר רובי ומיסטר
ריבלין
פתרון המדינה היהודית
והאוטוריטרית
מאת משה
ניסים
חבר הכנסת רובי ריבלין, שכיהן
כיו"ר הכנסת בכנסות ה-16 וה-18, נתפס בקרב הציבור הישראלי כימני מתון
וליברלי, אפילו מתון וליברלי מדי אם נשאל גורמים מסוימים במפלגת הליכוד ומפלגות
אחרות בימין הפוליטי בישראל - דבר שייתכן וקשור לאי-מינויו לתפקיד יו"ר הכנסת
ה-19. במסגרת הקדנציה השנייה שלו כיו"ר הכנסת, התבטא לא אחת בזכות ערכים
ליברליים הנוגעים לחופש ביטוי, לזכויות מיעוטים והגן על שלטון החוק ומעמדו של בית
המשפט העליון. היו שראו בכך החצנה שנועדה לצבירת פופולריות בקרב סיעות השמאל והסיעות
הערביות לקראת הבחירות לנשיאות שיתקיימו בקיץ 2014, מה שהביא לא פעם להאשמתו
בניהול קמפיין פוליטי מכס היו"ר.
איני קובל על אמינותו של
ריבלין. אני מאמין שהוא אדם כן שגדל על ערכי תנועת החירות שהעלתה על נס את חירויות
הפרט ברוחו של זאב ז'בוטינסקי. טענתי בחיבור זה יוצאת נגד התפיסה הצוברת תאוצה והופכת
לקונצנזוס רחב יותר ויותר, הרואה ברובי ריבלין ודעותיו כסמל ומופת של ערכים
דמוקרטיים, הבאים לידי ביטוי לא פעם בראייתו כ"הדמוקרט הגדול". אבהיר שאין
זה רחוק מן האמת - רובי ריבלין עמד ועומד בגבורה כנגד יוזמות והצעות חוק שנועדו
לצמצם זכויות ליברליות של אזרחים במדינה, וכאלה שאיימו ומאיימים לפגוע במעמדו של
בית המשפט העליון. אך אין זה קרוב לכל האמת.
 |
| חצי-דמוקרט גדול. רובי ריבלין כיו"ר הכנסת. |
האם ניתן להיות חצי דמוקרט או
רבע ליברל? חצי פשיסט או רבע סוציאליסט? לטעמי – לא ולא. הדמוקרטיה אוצרת בחובה
ערכים אוניברסאליים שניתן לקיימם ולפרשם במידות שונות, אך לא ניתן לחרוג באופן כה
גס מצִוּוּיָם ועדיין להיקרא דמוקרט. רובי ריבלין הוא חצי דמוקרט דגול, מה שהופך
אותו גם לחצי אנטי-דמוקרט דגול. התווית שתבָּחֵר כדי להגדירו תקבע על פי האדם
שנשמע: ד"ר רובי או מיסטר ריבלין. את דעותיו של ד"ר רובי כלפי מעמדו של
בית המשפט העליון וזכויות המיעוט בישראל, או את דעותיו של מיסטר ריבלין בנוגע
לפתרון הסכסוך בין הלאום היהודי ללאום הפלסטיני בשטח שבין נהר הירדן לים התיכון.
ריבלין הוא מה שמכונה
במחוזותינו "איש ארץ ישראל השלמה", משמע שהוא מתנגד בתוקף לכל פשרה טריטוריאלית
בשטח שבין הירדן לים בתמורה לסיום הסכסוך, ושעל כל השטח כולו להיות תחת ריבונותה
של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. הבעיה העומדת בפני התפיסה האידיאולוגית-מסורתית
הזאת, היא שישנם מיליונים מבני הלאום הפלסטיני באותו שטח. יש כמובן לתת על כך את
הדעת, גם אם מאמין אתה בכל ליבך שכל שטחי הארץ שייכים אך ורק לעם היהודי, והוא
לבדו צריך לשלוט בם. ריבלין אפוא נותן על כך את דעתו.
ב-21 במאי 2013, התארח
חה"כ ריבלין באולפן ערוץ הכנסת, ובראיון עם המנחה אורית לביא נשיאל, שטח בפני
הצופים את משנתו המדינית, שאף פעם לא הייתה חסויה, וזאת יאמר לזכותו. הפתרון על פי
ריבלין לבעיה הדמוגרפיה היא כדלקמן:
על היהודים והפלסטינים לחיות
יחד במדינה אחת, ואין לחלק את הארץ לשתי ישויות לאומיות ריבוניות נפרדות. מדינה זו
תהיה מדינת הלאום של העם היהודי וגם דמוקרטית – כפי שמדינת ישראל מוגדרת היום,
ולכל אזרחיה שוויון זכויות. כיצד ישמר אופייה של המדינה כיהודית וכדמוקרטית בהינתן
וחלק גדול מאוד מאוכלוסייתה יהיה לאומי-פלסטיני? לדעתו של ריבלין יש למצוא את
הדרך לשלב את הפלסטינים במדינה ובו בזמן לשמור על זהותה כיהודית ודמוקרטית.
למרות שהמנחה הקשתה ובהיגיון רב הסבירה כי דבריו בהכרח מובילים לכך שתיהפך המדינה
לדו-לאומית, התעקש ריבלין וטען כי על המדינה לדאוג שאופייה ישמר כיהודית
ודמוקרטית. השאלה שלי היא מאוד פשוטה: כיצד על המדינה לשמור על אופי זה מבלי
לפגוע בזכות האזרחים שלה להשתתף בגיבוש זהותה של המסגרת המדינית? היהפוך כושי עורו
ונמר חברבורותיו, ופלסטיני לציוני נלהב?
הפתרון לעיל במקרה הלא-ציוני
יהפוך את מדינת ישראל למדינה דו-לאומית או פלסטינית (לא יהודית) ובמקרה הלא-דמוקרטי יהפוך אותה
למדינת אפרטהייד (לא דמוקרטית). אם וכאשר חזונו של ריבלין יתגשם, אזי שמספר
עקרונות דמוקרטיים לא יתקיימו במסגרתו: עקרון שלטון העם, הכרעת הרוב, הפלורליזם
ובתוכו ערך ההסכמיות, זכויות אזרחיות וזכות השוויון, וכמובן גם זכות ההגדרה
העצמית.
 |
| סוף הציונות? |
העם, על פי חזונו של ריבלין,
לא ישלוט, כי אם המדינה כגוף המנותק מאזרחיה; הרוב לא יחליט כי אין בכוחו לשנות את
אופייה של המדינה באמצעות החלטות דמוקרטיות שמתקבלות בפרלמנט; הפלורליזם ודאי של
יתקיים שכן לא תתאפשר הסכמה רחבה בנושאים מרכזיים ומהותיים; זכויות אזרחיות כמו
זכות ההצבעה יהיו חסרי טעם, שכן אם אין לנציגים יכולת להשפיע על אופי המדינה
באמצעות חקיקה למרות מספרם הרב, אזי שהתהליך הדמוקרטי החשוב הזה יאבד מערכו,
ויהפוך את המדינה לדמוקרטיה פרוצדוראלית גרידא; ועל כל המשתמע מכך - שוויון בין
האזרחים היהודים לפלסטינים לא יתכן. אחד יהיה מנוכר לאזרחותו ומדינתו והשני ירגיש
בהכרח שייכות והזדהות עם צביונה ואופייה; זכות ההגדרה העצמית, אשר ניצבת בין היתר בבסיס
זכותו של העם היהודי לקיים שלטון ריבוני ועצמאי בארץ ישראל, כמובן תינטל מן
האזרחים הפלסטינים במדינה שכזאת. שלילת זכות ההגדרה העצמית היא פגיעה קשה ביותר בזכותו
של עם להחליט באופן עצמאי על גורלו ללא כל כפייה חיצונית. התחושה היא שריבלין, ומחזיקים
נוספים במסורת אידיאולוגית דומה, יודעים "מה טוב" לפלסטינים, ומימוש פתרונם
המדיני יהפוך את המדינה היהודית לפטרנליסטית אשר לא חוששת לפגוע בזכותו של עם אחר
לקבוע את גורלו. במילים אחרות: ע"פ ריבלין זכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים
חשובה פחות מזו של היהודים.
פתרון זה של הסכסוך בוודאי יבטיח
ריבונות יהודית בארץ, אבל הוא בהחלט לא יבטיח דמוקרטיה. כל אדם שמציע רעיון שכזה
לפתרון סכסוך לא יכול להיקרא בפי רבים כל כך, מכל רחבי הקשת הפוליטית,
"דמוקרט גדול". כך ד"ר רובי מגן על בית המשפט בעליון, מערכות החוק,
זכויות מיעוטים וחופש הביטוי מפני מגמות חקיקה דורסניות, ומיסטר ריבלין תומך
במדינה אשר תפלה בין אזרחיה על רקע לאומי, שלא תקיים עקרונות דמוקרטיים בסיסיים
ביותר, ולמעשה תיהפך ממדינה יהודית ודמוקרטית למדינה יהודית ואוטוריטארית.
רובי ריבלין יהיה מוכן להקריב
את "הדמוקרטית" על מזבח "היהודית" מתוך תפיסה ציונית
ואידיאולוגית עמוקה שארץ ישראל כולה שייכת לעם היהודי, כפי שיהודים לא-ציוניים אך
דמוקרטיים, מוכנים להקריב את "היהודית" על מזבח "הדמוקרטית".
חלק גדול מאוד מהציבור הישראלי היום, יוצא נגד שתי התפיסות הללו, הראשונה מבית
מדרשו של ריבלין והימין בישראל, והשנייה מבית מדרשם של תנועות לא-ציוניות. רק
האפשרות של פשרה טריטוריאלית תוכל להגשים את חזון המדינה הציונית והריבונית, מבלי
לפגוע בערכים דמוקרטיים החיוניים לקיומה של חברה בריאה וסובלנית.
פשרה ודמוקרטיה
תרבות של פשרה למען קיומם של
ערכים ותפיסות עולם מגוונות, היא תרבות דמוקרטית תקינה שעלינו לאמץ כדי שנוכל
להמשיך ולפתח את הרעיון הציוני. חז"ל הכירו בערך הפשרה:
כל מקום שיש אמת, אין שלום. וכל מקום שיש
שלום, אין משפט. ואיזהו משפט אמת? - שיש בו שלום. הוי אומר זה הביצוע (=הפשרה)
תוספתא סנהדרין, פרק א',
הלכה ג'
מימרה גדולה זו מדגישה עד כמה
ערכי השלום והפשרה חשובים, והיו נהירים גם לחכמינו שעל יסודות כתביהם התפתחה תרבות
יהודית ענפה שאנו מתגאים בה היום. אם חה"כ ריבלין לא ניחן ביכולת הפשרה על
טריטוריה (שהיא כמובן לא ערך דמוקרטי, אלא עקרון אידיאולוגי) למען קיומה של חברה
יהודית דמוקרטית וסובלנית, אזי שהכינוי שדבק בו "הדמוקרט הגדול" הוא חטא
גדול שאנו חוטאים כלפי הדמוקרטיה ולערכיה, וחטא שהוא חוטא כנגד התנועה הציונית
ועצמאותו של העם היהודי בארצו.
שורש המילה סובלנות הוא
ס-ב-ל. לעיתים אנו צריכים לסבול, לנשוך שפתיים, נוכח מציאות שאינה לרוחנו. זהו ערך
דמוקרטי שקשה ללמדו עמים ותלמידים בבתי הספר, זהו ערך הכרוך ביסודות תרבותיים של
חברה ועם. אדם שאינו מסוגל להחיל סבל למען ערכים ליברליים משותפים, למען הכרת
זכויותיו של האחר – בליבו לא יהיו הסכמות, לא יהיה שלום, לא יהיה משפט, תהיה אמת
אחת ויחידה, והחרב לעולם תשכון ולעולם נדע עוד מלחמה. כדברי הנביא יואל:
כֹּתּוּ אִתֵּיכֶם
לַחֲרָבוֹת וּמַזְמְרֹתֵיכֶם לִרְמָחִים הַחַלָּשׁ יֹאמַר גִּבּוֹר אָנִי.
יואל ד', 10
רובי
ריבלין הוא יצור כלאיים העשוי משורשים ליברליים איתנים וברורים, וגם מדבקות בקדושת
שלמות הארץ ואמונה שאדמתה שייכת לעם אחד ולו בלבד. אדם כזה ניתן לכנות בכינויים
רבים – אידיאולוג, אדם "דתי", איש עקרונות, בית"רי, אך בשום אופן
אין לכנותו "דמוקרט גדול", רובי ריבלין הוא לא דמוקרט כי אין חיה "חצי
דמוקרטית" בעולמנו. כפי שברגע שחצינו גלגל לשניים הוא מאבד מתכליתו והופך
להיות כלי חסר תכלית, שלא מקיים את מהות הגלגל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה