על תרבותנות ותרבותנים
בין אדולף היטלר
ליהורם גאון
מעין ג'נוסייד של תרבות
מתנהל בטיבט. וגם אם איבוד עצמאותה מתקבל על הדעת, הרי עדיין, הרס הרוחניות של
הבודהיזם הטיבטי הוא בלתי נתפס. (הדלאי לאמה, "לה
מונד", 30 באוקטובר 1996)
המילה "תרבותנוּת"
לא קיימת בשפה, שכן תופעות חברתיות נוטות להקדים את שפת בני האדם. אז למרות שמילה
כזאת טרם אושרה ע"י האקדמיה ללשון העברית אין זה אומר כי התופעה לא קיימת
במחוזותינו, להיפך, היא קיימת וחמורה יותר בשל אי-רשמיותה. היא נמצאת בכל פינה והסכנה
הנשקפת ממנה נובעת מחוסר המודעות להשפעתה ההרסנית ומחסור במחקר היסטורי שיכניס את
המילה ללקסיקון השפה ובאותו הזמן יבעט אותה החוצה מן המקובל, כפי שעשתה ההיסטוריה
עם תופעות מסוכנות אחרות כגון הגזענות והפשיזם.
 |
| קמפיין FIFA נגד תופעת הגזענות. |
אם כן, מהי תרבותנות?
ההיסטוריון יובל נח הררי
מן האוניברסיטה העברית, התייחס לתופעה זו, באומרו כי בעשורים האחרונים תיאוריות
גזעניות הפכו למוקצות בקרב אנשי אקדמיה ופוליטיקאים, ואת מקומה ב"אידיאולוגיה
האימפריאלית" תפסה התרבותנות.
אין מילה כזו "תרבותנות", אבל כנראה שהגיע
הזמן להמציא אותה. אנשים נלחמים בשצף קצף בגזענות, מבלי לשים לב שהם נלחמים
בדחליל. בקרב האליטות של היום טענות על הבדלים בין קבוצות אנושיות הן כמעט תמיד
טענות על הבדלים היסטוריים בין תרבויות ולא על הבדלים ביולוגיים או גזעיים. אנחנו
כבר לא אומרים ש"זה בדם שלהם", אלא ש"זה בתרבות שלהם"[1].
כמו
הגזענות, גם התרבותנות מבוססות על הרגשת עליונות שבסיסה הוא בשוני כלשהו בין
יחידים או קבוצות. הרגשת עליונות זו מהר מאוד מובילה לשנאה ולמעשי
אלימות בממדים שונים כגון השמדה פיזית או תרבותית כפי שקרה וקורה במקרה של
הגזענות, ההיסטוריה לצערנו גדושה במקרים טרגיים שכאלה.
התרבותן לא רואה עצמו כגזען,
אלא כפרשן תרבויות אובייקטיבי (מעין מדען אם תרצו) אשר מציב תרבות אחת בעמדה גבוהה
יותר מאחרות. התרבותן יזהה את תרבותו כגבוהה ביותר, ואם לא כגבוהה ביותר שיש, אז
לפחות כגבוהה יותר מתרבות קרובה אליו ואליה יש לו נגיעה וקשר כלשהו. הוא לא יראה
בשוני דבר לגיטימי, אלא נגע רע – כזה המאיים על תרבותו, ועל מנת להתמודד עם מקור
הרע, יש להעלימו או לתרבת אותו, היינו ללמד את התרבות הנכונה יותר, את
התרבות הנעלה שטובה לכל בני האדם. כך למשל נוהגים האמריקאים במזרח התיכון, אשר
מנסים לכפות דמוקרטיה, שהיא שיטה תרבותית מערבית על מדינות ערב והאסלאם במזרח
התיכון ובכלל.
זאב ז'בוטינסקי – מזרחיות
כשלב נמוך בהתקדמות האנושית
זאב ז'בוטינסקי הוא מהאישים
הבולטים שקמו לעם היהודי במאה ה-20. הגותו המדינית והחברתית נותנת אותותיה עד ימנו
אנו ואנשי ציבור מהימין ומהשמאל נוהגים לצטט מכתביו כדי לקבל לגיטימציה לתפיסת
עולמם. מעמדו אפוא רם מבחינה אינטלקטואלית. יחד עם זאת, ז'בוטינסקי לקה במחלת
התרבותנות. על פי ז'בוטינסקי מכלול התכונות של מה שקרוי "המזרח" נחות
ממכלול התכונות של המערב – מזרחיוּת היא שלב נמוך בהתפתחות ותו לא. במילים אחרות,
אין טעם לשמר את תרבות המזרח, שכן היא מפגרת ומונעת את ההתקדמות. ז'בוטינסקי רואה
את התרבות המערבית בכללותה כעליונה על זו המזרחית מכל הבחינות[2].
כשלארץ "מזרחית" חודרת השפעת הציוויליזציה,
מאבדת הארץ אותן התכונות שנחשבות "מזרחיות". זה נכון – ובזה כל העניין: מה שמקובל אצלנו לקרוא בשם "מזרחיות" אינו אלא שלב נמוך, ובמידה מרובה רשלני, של התרבות [...] ומכיוון שזוהי
אי-התבגרות מפגרת, שהרי כולנו בני אדם הראשון אנו, ועכשיו שנת 1926, הרי צריך לרפא אותה, לרפא בתרבות.
אז לא יישארו לא ההרמון, לא הצעיף, לא השייח' הפטריארכלי [...] – בקצרה, אף לא
תכונה "מזרחית" אחת. ויפה שעה אחת קודם.[3]
על פי ציטוט זה, ניתן לקבוע שז'בוטינסקי
אינו גזען (במקום אחר הוא אמר כי דעות קדומות גזעיות הן מחלה שגם זכות
ההצבעה הכללית וגם בית הספר אין בידם לרפא[4]) הוא מציין
כי כל בני האדם שווים, ובאותה פסקה ממש כי יש כאלה אשר מנהלים אורח חיים נחות שיש
להכחידו (לא את האדם יש להכחיד, אלא את אורח חייו). אין הוא מאמין כי הוא טוב יותר
מפלוני אלמוני יחיד אשר חי בתרבות כזו או אחרת – שכן כל יחיד הוא מלך, אלא הוא
חושב שתרבותו ואורח חייו נחותים הם, ולכן הוא מעכב את ההתקדמות האוניברסאלית.
(רעיון "הפרוגרס" אשר מצוי בהגות של ג'ון סטיוארט מיל ואפיינה את הגות
ז'בוטינסקי גם כן). בעוד הגזען היה רואה בשוני כנתון בלתי הפיך, וישאף להשמיד/להעלים/לטרנספר
את הגזעים הנחותים או לפחות להעבידם, לשלול מהם זכויות אדם, ולא לראות בהם בני
אדם, התרבותן רואה בהם אנשים חולים שיש לרפא באמצעות התרבות העליונה. במקרה של
ז'בוטינסקי באמצעות הטמעת התרבות המערבית. אותה תרבות שהביאה לעולם את תאי הגזים
ושתי מלחמות עולם.
 |
| התרבותן הקלאסי. ז'בוטינסקי. |
ז'בוטינסקי מייצג את התרבותן
הקלאסי, זה אשר רואה בתרבותו תרבות נעלה ואת השאר יש להעלים תוך כדי הטמעת התרבות
הנעלה. כך נהגו הצרפתים בשלטונם הקולוניאלי ביבשת אפריקה, למשל.
נתן זך – המערה והמערב
במעבר חד למאה ה-21, תוך דילוג
מעל לעלייה המאסיבית למדינת ישראל הצעירה מארצות ערב והאסלאם בשנות החמישים
והבעיות החברתיות תרבויות שנלוו לעלייה זו, ניצב המשורר נתן זך, חתן פרס ישראל
לשירה, אשר ספג בילדותו את התרבות המערבית-אירופאית. גם הוא תרבותן, היינו, רואה
תרבות אחת כנעלה מתרבויות אחרות. שלא כמו ז'בוטינסקי, נתן זך לא כתב מאמרים על "המזרח",
אלא דעותיו מתועדות בראיונות שונים. בראיון שערך העיתונאי עופר שלח עם המשורר בביתו
של האחרון בתל אביב ב-21 ביולי 2010[5], קבל זך על
כך שהוא צריך לחיות בחברה מפוצלת:
יש כאן שני עמים שאין ביניהם שום דבר במשותף; אלה באים
מהתרבות הגבוהה ביותר שישנה, התרבות המערב-אירופאית, ואלה באים מהמערות.
כדי לצאת ידי חובה וכמתבקש,
עופר שלח שיגר שאלה נוקבת לכאורה נוכח משפטו זה של זך – "מי אתה כאדם שתקבע
שהתרבות המערב אירופאית היא תרבות גבוהה והתרבות הערבית מפגרת אחרינו"? על
שאלה זו ענה זך בלא כל התרגשות "מי אני? אני פרופסור בשלוש אוניברסיטאות,
ואני רואה לעצמי זכות לקבוע זאת". ההרגשה היא שמדובר באמת אובייקטיבית ולכן
מזכיר זך את תוארו האקדמי – פרופסור.
נתן זך אינו גזען. להיפך הוא
מתגאה בחברות העבר שלו עם הסופר הערבי אמיל חביבי, למשל. הוא לא רואה טעם לפגם
בעצם המגע עם בני תרבות מזרחית, הוא פשוט בז לאורח החיים שלהם ותוך כך מאדיר את
תרבותו הנעלה שהביאה כאמור לעולם את שייקספיר, היינה, שילר, גתה (וגם את תאי הגזים
ושתי מלחמות עולם). שלא כמו ז'בוטינסקי, הוא אינו מציע חינוך מחדש, אלא רק מציין
את סלידתו מהתרבות המזרחית. כמובן שאם כולם היו מאמצים את התרבות האירופאית, חיים
במרחב גדול של התרבות הנעלה, משננים היינה בבתי הספר ומוחקים את פריד אל אטראש הערבי
ואת מוחמד עארף ז'ראווי הכורדי, הכל היה נראה טוב יותר, ולכן הוא אינו גזען,
"רק" תרבותן.
יהורם גאון – זבל שלא ברא
השטן
יהורם גאון הוא זן נוסף של
תרבותנים. שלא כמו ז'בוטינסקי וזך, שעושים הכללות גדולות מאוד כמעט אוניברסאליות,
יהורם גאון מתייחס לאספקטים מסוימים בתרבות המזרחית. התרבותן הזה הוא הנפוץ ביותר
בארץ היום, ומדי פעם ניתן לשמוע על אנשי בידור ואמנות אשר מתרעמים על האיכות של מה
שמכונה "מוסיקה מזרחית" אשר צוברת פופולריות בקרב הציבור הרחב,
פופולריות שבצידה גם רווחים כספיים. לטענת אותם תרבותנים המוסיקה המזרחית נחותה מן
המוסיקה הכללית – המוסיקה שנחשבת למוסיקה המקומית, ולכן מכונה "מוסיקה
ישראלית" ולא "מוסיקה מערבית", כי אין היא מתקיימת כזרה בתרבות לא
לה. כך בחנות תקליטים בניו-דלהי נראה מחלקה "מוסיקה מערבית", ובחנות
תקליטים בניו-יורק נראה מחלקה בשם "מוזיקה מזרחית".
 |
| זה בתרבות שלהם. יהורם גאון. |
יהורם גאון מלין על השגיאות
בעברית שמאפיינות כדבריו את המוסיקה המזרחית העכשווית, על "העילגות" של
הזמרים המזרחיים, ומוסיף "אני מייחל לרגע שיעבור הגל העכור הזה. זו בושה לאינטליגנציה"[6] הוא כמובן
מציין שהוא שומע מוסיקה של אביהו מדינה. שכן, אביהו מדינה עובר במבחן התרבותי של
יהורם גאון, "זה בסדר" הוא אומר כמדען לענייני תרבות. כפי שאדולף היטלר
בגרמניה של המאה ה-20 החליט ש"הגזע הסלאבי" נחות אך לא בר השמדה, כך יהורם
גאון טוען שיש תרבות מזרחית שיכולה להתקיים במרחב הציבורי – כמובן שהמוזיקה הזאת
תאופיין בכמה שפחות סממנים מזרחיים כמו חפלות, צהלולים, מחיאות כפיים, ריקודי בטן,
שזה עיקר הבעיה של אותם תרבותנים מודרניים – המילים כאמור לא באמת חשובות.
"מילים רדודות" ושגיאות בשפה אפשר למצוא היום למכביר במה שנהוג לכנות
"מוסיקה ישראלית". אותם יהורם גאון ודומיו אינם מבקרים כלל.
 |
| זה בדם שלהם. אדולף היטלר. |
התרבותנים בני המין האנושי
(הומוספיינס) יהורם גאון, נתן זך וזאב ז'בוטינסקי לא יקבעו מהי תרבות גבוהה ומהי
תרבות נמוכה. יש תחילה לתת לתופעה זו שם ולעקור אותה מן השורש כפי שקרה וקורה עם
תופעת הגזענות. היא יוצרת מעמדות סמויים בחברה גם אם אין חשים בזאת, היא מייצרת
תרבותנים חדשים שחשים הרגשת עליונות ורגשות של בוז כלפי כל אלה שלא לוקחים חלק
בתרבות המפותחת, הנכונה, הלא עילגת.
פולמוס שטרות הכסף
לפני מספר חודשים עלה לסדר
היום הציבור עניין פעוט למדי – הדמויות שיודפסו על שטרות הכסף בישראל. הדמויות
שנבחרו הן: לאה גולדברג, נתן אלתרמן, שאול טשרניחובסקי ורחל המשוררת – בקלות יכול
אני להציע עוד מספר משוררים ראויים למעמד זה, שכולם אגב יהיו "בני התרבות
האירופאית". ברשימה זו שנקבעה ע"י ועדה מיוחדת, אין
"מזרחיים", כלומר, יהודים שעלו מארצות ערב והאסלאם לארץ ישראל. הטענה
שעלתה[7] היא שבעשותה
כך המדינה מעלימה את התרבות המזרחית ובזה לה, אך אין זה מדויק. המדינה אינה
בזה לתרבות המזרחית בהווה, אלא היא בזה לה בעבר ותהליך זה שהחל בשנות החמישים של
המאה ה-20 "נותן פרי" עכשיו. התוצאה היא שאין ולו "משורר
מזרחי" אחד אשר ראוי להיכלל בין שמות המשוררים הדגולים שקמו לעם היהודי במאה
ה-20, ולא שהוחלט שלא להדפיס דמות שכזאת, היא פשוט "לא קיימת". הטענה
שאין משוררים כאלה היא מגוחכת. אמירתה של שרי רז, חברת הוועדה, שהיא לא מכירה
משורר כזה, היא אותנטית ומבטאת בדיוק את חיסולה השיטתי של התרבות המזרחית, שרי רז
באמת לא מכירה משוררים מזרחיים כי הם פשוט הודרו ולא כי אין כאלה. אי אפשר לשנות
זאת עם הדפסת דמות עם שם ערבי/מזרחי הזרה לתרבות הישראלית/יהודית/ציונית. זה יהיה
מלאכותי ולא נכון. את הנעשה אין להשיב.
כפיית "הטוב"
נושא חיבור זה קשור קשר ישיר
לבעיה של "כפיית הטוב", שהיא בעיה מורכבת וסבוכה הקשורה קשר ישיר
לענייני מוסר, שגם הם אפוא סוגיות תרבויות גרידא. כיצד יש לנהוג במנהגים
אשר מבחינת העולם המערבי נתפסים כבלתי מוסריים בעליל. למשל כריתת ידיים לגנבים
בסעודיה, מילת נשים באפריקה, טוטליטריזם דתי בעולם המוסלמי ובכלל, פגיעה בוטה
בזכויות אדם בסיסיות ביותר כגון הזכות לחיים. כל אלה נהירים לבני התרבות המערבית.
השאלה שנשאלת – האם רשאי "אני" לכפות את "הטוב" המוסרי/תרבותי
שלי על חברה אחרת המקיימת מנהגים שונים מאלה שלי? ואם כן, באיזו זכות? התשובות
על שאלות אלה לא יהיו פשוטות, אפשר לחלקן להרבה מאוד תתי תשובות שיכללו הסתייגויות
ומקרים יוצאי דופן. לא זה המקום לענות על שאלות אלה. לשם כך יש להקדיש זמן ומרחב
ראויים יותר.
בחיבור זה הצגתי תופעה מסוכנת
ללא שם והגדרה, שהרבה מאוד פעמים מכלילים אותה באופן שגוי תחת הכותרות של
"גזענות" או "התנשאות", יש לשנות זאת ויפה שעה אחת קודם, שכן,
כדברי הדלאי לאמה, קשה הוא אובדן התרבות מאובדן העצמאות. אי-לגיטימציה לתרבות
מסוימת גוררת באופן שיטתי "להשמדתה", לחיסולה בהווה וגרוע מכך לחיסול
קיומה במרחב ההיסטורי.
 |
| הדלאהי לאמה. חווה השמדת תרבות. |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה