דיקור מי שפיר
לעשות או לא לעשות?
לדעת!
לפני שאפתח בכתיבת החיבור
הקצר על בדיקת דיקור מי השפיר, גילוי נאות: אני גבר. גבר אשר חווה "על
בשרו" את ההתלבטות הנזכרת בכותרת המשנה. לכאורה, אין לי או לכל גבר אחר את
הסמכות להופיע סתם כך ולשתף בבלוג אינטרנטי מחשבות ומידע מניסיון על הבדיקה הידועה
שנוטה להלחיץ נשים בהריון וקרוביהן. למרות זאת הרגשתי צורך לומר את דברי, בתקווה
שיהיו אלה מועילים לקוראיהם.
מטרת החיבור תהיה לספק מידע
חיוני נוסף לאלה אשר מתמודדים עם השאלה – "לעשות או לא לעשות?" מתוך
רצון שהוא יקנה לקוראים את מה שלא יתאפשר באופן מלא לי ולבת זוגי לדעת לפני דיקור
מי השפיר. כל מה שנכתב כאן נכתב על ידי הדיוט שכל ידיעותיו הצטברו מניסיון אישי.
לכן מטבע הדברים אמנע מהמלצות חד-משמעיות, ואציג את הדברים כפי שאלה נגלו לעיני
והתפרשו על ידי. – מידע זה בוודאי לא יגרע, אלא יכול רק להוסיף.
בדיקת דיקור מי השפיר מוגדרת באתר משרד
הבריאות כך:
בדיקת מי השפיר נועדה
לאתר מומים ו/או מחלות גנטיות בעובר. העובר גודל ברחם בתוך שק השפיר המכיל את
מי השפיר. אל נוזל זה נושרים תאים עובריים אותם ניתן לגדל במעבדה ולהשתמש בהם לצורך
בדיקות גנטיות ובדיקת המבנה הכרומוזומלי של העובר. הבדיקה מתבצעת לאחר השבוע ה- 16
של ההיריון, ובה נלקחת באמצעות דיקור דגימת מי שפיר, הכוללת תאים עובריים.
בבדיקת מי שפיר נבדקים הכרומוזומים של העובר (קריוטיפ). הבדיקה
מאפשרת אבחון של תסמונת דאון (תוספת של כרומוזום 21) אך גם כל עודף או חסר של
כרומוזומים שלמים אחרים. ניתן גם לגלות תוספות או חסרים חלקיים של כרומוזום שהם
לרוב נדירים. במקרים מסוימים (על פי המלצה של גנטיקאי) תתבצע בדיקה מדויקת יותר של
כרומוזומי העובר בשיטה מולקוארית.
הסיכוי להפלה
לכאורה בדיקה פשוטה שאמורה
להסיר דאגה מלבבות ההורים שבדרך או להקדים תרופה למכה ולהחליט אם להפיל עובר עם
תסמונת כזו או אחרת. העניין הוא הסיכוי שקיים להפלה כתוצאה מהבדיקה הפולשנית.
הסיכוי הזה מוגש לבני הזוג בצורת סטטיסטיקה, אשר משתנה מרופא לרופא, ממדינה
למדינה, מחברה לחברה, מיועצת גנטית אחת ליועצת גנטית שניה. אין סטטיסטיקה אחת
שתאשר את רמת הסיכוי הכרוכה בבדיקה. להלן המספרים שאני שמעתי בזמן הקצר של
התייעצויות: 1:200 ; 1:500 ; 1:750 ; 1:1000 ; 1:2000 ; 1:2500 (וביום של הדיקור
עצמו – הרופא "המדקר" טען 1:600) יכול להיות שאתם נחשפתם לעוד נתונים
וזה כמובן לא יפתיע אותי. חשוב לומר שכל מציג נתון, מרגיש שהנתון שלו הוא הוא
המדויק ביותר. משרד הבריאות נצמד לנתון הראשון, שהוא חצי אחוז סיכוי להפלה. על פי
היועצת הגנטית שלנו, מדובר בפחות מחצי אחוז, ועל פי חברה של אשתי המספר הזה נובע
מהמיקום הגאוגרפי בו קיבלת את המידע – "בתל אביב", כך היא העידה
באוזנינו "אומרים 1:2000, בירושלים אומרים 1:200".
הסיכוי לתסמונת דאון
בדיקת מי השפיר בודקת אפשרות
למספר מומים, אך עבור רוב הזוגות (שאני הכרתי) המחליטים לעבור את הבדיקה, התוצאה
לגבי כרומוזום 21 היא המשמעותית ביותר, זו אשר תקבע אם העובר לוקה בתסמונת דאון או
לא באופן וודאי. כאן שוב הסטטיסטיקה משחקת תפקיד מרכזי. אחרי בדיקת "שקיפות
עורפית", תקבל ההריונית מספר סטטיסטי אשר יאמר לה מהו הסיכון לתסמונת דאון
בעובר. על פי משרד הבריאות, 1:380 מהווה את קו הגבול בין סיכון גבוה לתסמונת דאון
לבין סיכון נמוך. יש נשים שיקבלו מספר גבוה יותר – למשל 1:200, ויחליטו שהן לא
עושות את הבדיקה כי מדובר בחצי אחוז. ויש נשים שיקבלו מספר נמוך יותר – למשל
1:2000, ויחליטו שהן עושות כדי לקבל ודאות.
בקרב נשים מעל גיל 35, הסיפור
מעט שונה, אך לא כל כך שונה. למה אני מתכוון? על פי מחקרים שמעולם לא נחשפתי אליהם
כי אני מגיע מתחום אחר לגמרי, הסיכוי לתסמונת דאון עולה כאשר גיל האישה עובר את
35. זו הסיבה שמשרד הבריאות ממליץ לבנות 35 ומעלה לעבור את הבדיקה, ואף
מסבסד אותה לאותן נשים. אך דעי לך אישה בת 35, כאשר אישה בגילך או יותר מקבלת
תוצאה של 1:1500, ואישה בת 25 מקבלת תוצאה של 1:1400, הסיכוי של האחרונה הוא גדול
יותר, ולכן הגיל במקרה זה פחות משנה (תתפלאו, זה לא מובן מאליו). לכן, חשוב
מאוד לא לקבל החלטה אוטומטית על סמך הגיל בלבד ובשל העובדה שמשרד הבריאות ממליץ
ומסבסד את הדיקור. זה לא הפרמטר הבלעדי שעליו נכון לקבל את ההחלטה. (במיוחד לא
כאשר אנו הגענו לבדיקה עצמה בבית החולים, גילינו כי בטופס עליו חתמנו, נכתב כי
בגיל 35 משרד הבריאות ממליץ לשקול לעשות בדיקת מי השפיר – לעיתים מילה אחת
יכולה לעשות הבדל אם רק מכניסים אותה בזמן, כמובן שבאותו זמן כבר היה מאוחר
מבחינתנו לערוך את בדיקת החלבון העוברי ואת סקירת מערכות המוקדמת).
לאסוף כמה שיותר נתונים לפני
ההחלטה
ההחלטה היא תמיד של האישה,
אבל, ופה האבל הגדול, אין זה אומר שיש לנקוט בגישה אדישה כלפי החלטה זו – אלא
להציג בפניה את כל האפשרויות השונות לקבלת נתונים נוספים, בדיקות שהיא יכולה לבצע
בזמן לפני שהיא מקבלת את ההחלטה. יש לזכור שלעיתים מדובר בהריון ראשון והמידע הרב
שסובב סביב האישה בשלבים האלה הוא עצום – מצד חברים, משפחה, ספרים, אינטרנט,
רופאים, יועצים – היא לא באמת מבינה מה כדאי לעשות או מה נכון לעשות. הדבר
הנכון לעשות הוא לדעת. לדעת שלפני שמקבלים את ההחלטה אם לעבור בדיקה עם
סיכון להפלה, שישנן בדיקות נוספות ללא סיכון, שיציגו נתונים נוספים שיש בהם כדי
להקל על ההריונית המבלבלות לפני קבלת ההחלטה. חשוב מאוד לערוך את הבדיקות האלה
(בעיקר בדיקת חלבון עוברי וסקירת מערכות מוקדמת), לפני שמקבלים את ההחלטה. לא נעים
להמתין בתור לדיקור בידיעה שלו היית עורכת את הבדיקות הללו בזמן, שכן הן בדיקות
שמוגבלות בזמן ההיריון, זה יכול היה לחסוך לך/לכם את החששות והפחדים. – חשוב
לזכור, שנכון להיום (25.6.13) רק בדיקת מי שפיר יכולה להעניק תשובה חד-משמעית באשר
לכרומוזום 21, כל שאר הבדיקות יכולות לספק אינדיקציה נוספת באשר לסיכויים.
מבחינתי, ומניסיון, מומלץ בכל
מקרה להיחשף לכל הנתונים הרלוונטיים האפשריים לפני ההחלטה, ללא קשר לתוצאה
הסטטיסטית שהתקבלה בבדיקת השקיפות העורפית. נשמע טריוויאלי, אך לא כך. רופאים
חוששים להתערב בהחלטת האישה, ולכן כאשר זו מגיעה אליהם עם החלטה לעשות בדיקת מי
שפיר, יהיו כאלה שכלל לא יתאמצו כדי להסביר שיש בדיקות נוספות שיכולות לבאר יותר
את התמונה ביחס לסיכוי לתסמונת דאון. כך היה במקרה שלנו. שני הדיוטות מגיעים לרופא
ואומרים לו – "טוב, משרד הבריאות ממליץ, אז כנראה שנעשה, למען הוודאות",
וזאת למרות שהתוצאה שלנו הייתה 1:1770. – כך הרופא שלנו, שהוא אדם מקסים, לא הציג
בפנינו את העובדה שבסקירת מערכות מוקדמת ובבדיקת חלבון עוברי, יש כדי להוסיף
נתונים שיכולים להקל על ההחלטה, הוא נתן לנו את ההרגשה ש"אם כבר החלטתם לעשות
מי שפיר, אז אין טעם לבדיקות הללו". – מבחינתנו, אין לנו על מי לסמוך אלא על
ההוא עם החלוק הלבן. במקרה זה, יכול להיות שהסתמכנו עליו יותר מדי. הרי היינו
יכולים לדעת יותר לו רק העמקנו בשלל האפשרויות ו"לעמת" את הרופא עם
המידע הזה. תפקידו של הרופא הוא גם לוודא שהמטופלים שלו מבינים את משמעות ההחלטה
באופן מלא.
אין תשובה: "אל
תעשי"
אחת מהבעיות הנובעות מתקופה
ההחלטה אם לעשות את הבדיקה או לא, היא המחסור הגדול בביטחון מהסביבה. כאשר בני אדם
שואלים שאלות ומתייעצים, לעיתים הם רק רוצים חיזוקים להחלטות שהם כבר קיבלו, ואת
זה אישה לא תקבל בנוגע לדיקור. כנראה אף רופא לא יאמר לאישה "על פי
הנתונים האלה שבידי, אל תעשי את הדיקור", כי אף רופא לא ייקח על עצמו את
האחריות ובצדק. מה שכן, אם לרופא או ליועץ גנטי יוצגו נתונים מכל הבדיקות, המעידים
על תקינות מלאה וסיכויים נמוכים מאוד לתסמונת דאון, אזי שקרוב לוודאי יהיה לו קל
יותר להמליץ לשקול שלא לערוך את הדיקור. לכן, חשוב לדעת שסבב ההתייעצויות עם
גורמים מקצועיים ולא מקצועיים, חשוב מאוד למען צבירת נתונים על אפשרויות והפחתת
החרדה.
בסופו של דבר ההחלטה של האישה היא החזקה מכל והיא זו שתכריע.
אך נדמה לי כי לעיתים הנחישות של האישה נובעת מחוסר ידע ופחות מרצון לוודאות,
וחשוב שהצוות המקצועי שמטפל בה ידע זאת ויפנה את תשומת ליבה לכך. חשוב לקרוא בעיון
רב את המידע שמפרסם משרד הבריאות באתר האינטרנט שלו בנוגע לבדיקה, ועם המידע הזה
להגיע אל הרופא ולשמוע את עצותיו.
להוריד את מפלס החרדה – מדובר
בבדיקה שכיחה
בדיקת מי שפיר היא בדיקה
שכיחה שמבצעים אותה מומחים מפאת הסיכון הכרוך בה. תמיד יהיו כאלה שיאמרו "אתם
חייבים לעשות את זה פרטי". לא בהכרח מדויק. ככל הנראה שהסיכון להפלה קיים גם
כאשר שוכרים את שירותיו של רופא בעל שם בתחום. ב- YouTube ישנם סרטונים שמראים את ההליך, הוא לא מסובך וחיצונית נראה כלקיחת
דגימת דם מהזרוע. הוא נמשך בסה"כ כדקה מרגע חדירת המחט. חשוב כמובן להישמע
להוראות הרופא לאחר הדיקור, שזה אומר בעיקר מנוחה ועוד מנוחה בטווח שבין 24 שעות
ל-72 שעות. על פי חברה נוספת של אשתי, בארה"ב נשים עוברות דיקור מידע לאחר
מכן יוצאות לעבודה. מסתבר שלגאוגרפיה יש השפעה גדולה יותר ממה שחשבנו.
בהצלחה.
ולא לשכוח, לאסוף כל הנתונים האפשריים בזמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה